מעשה שהיה

פני אבי החווירו כסיד ועיניו בהו בחלל. כעבור רגע פרץ בבכי נסער, ופנה אלינו: 'כעת נסדר לאימא הלוויה רגילה ונקבור אותה בבית-הקברות הרגיל, כדי שאיש מהשכנים לא יפתח פה

בראות הרב את המחזה, הציף חיוורון עז את פניו. "מעומק ליבי אבקש את סליחתך", פנה אל הטבחית המופתעת. "לא התכוונתי לגרום לך שום עוגמת-נפש"…

הטנק החל להתקרב במהירות. קנה הטנק כוון היישר אל המצבה. המפקד משך את המוט שאמור לשגר את הפגז…

שתי עיניו זלגו דמעות כמים: "אבקשך שני דברים: האחד, לעולם אל תשכח כי יהודי אתה. והשני, כאשר תחוש בצרה קרא קריאת-שמע

העגלון המבוהל הפעיל את כל כוחו כדי לעצור את הסוסים ובלם את העגלה בחריקת אופנים. "רבי, הושיעה!", זעק האלמוני..

האומלל מילא את פיו מים, בידעו כי כל ניסיון שלו להכחיש את מעשיו מול עדותם של שני השוטרים, יעורר גיחוך ואולי אף יחמיר את מצבו

פנה אליו העני וביקש מהעשיר כוס משקה חם, לחמם מעט את גופו הקופא מקור, אך פני העשיר היו אטומים.

הרבי נתן דולר נוסף ואמר: 'וזה עבור השליח בבנגלדש'. לנוכח תמיהתו, שהרי אין שם יהודים וגם לא שליח, הוסיף ואמר: 'הוא ימצא'…