עברית

האדמו"ר מצאנז, רבי יקותיאל-יהודה הלברשטם, היה במחנה-עבודה גרמני אשר שוחרר על-ידי צבאות בעלות-הברית, בפיקודו של הגנרל האמריקני אייזנהאואר. הרבי ביקש להיפגש עמו. שאלו הגנרל למבוקשו,

המסיבה הנערכת בליל שבת הראשון להולדת הבן נקראת "שלום זכר", על פי מאמר חכמינו ז"ל: "כיון שבא זכר – בא שלום לעולם".

לי אין מאומה, ואילו לך, ריבונו-של-עולם, הלוא יש גן-עדן. תן אפוא מטעמו של גן-העדן בדייסה העלובה שלי"

ליבי חדל מלפעום בשעה שהמפקד וכלבו החלו לצעוד לאורך הדרגשים, מחפשים אחר השמן הבוער • לפתע… קול צפירה, "אזעקה! אזעקה!", הדהד הקול בכל המחנה.

מוצב צבאי שמתמודד עם לחץ גובר והולך, התשובה היא לא לנטוש את החזית, אלא להזעיק אנשי מילואים ותגבורות ♦ כך גם במקרה שמתייצבים מול אתגר אישי ♦ הרבי כותב

בהשקפה ראשונה זה נראה מיותר להזכיר גם את הימים, לאחר שהם כבר כלולים ב"שנים" ♦ כל יום יהיה ארוך וטוב מבחינת התוכן שלו ♦ הרבי כותב

"החשמל מאיר ומחמם ומביא תועלת עצומה, אך לשם כך יש להסיט את המתג הנכון. בכל יהודי טמונים כוחות רוחניים, אלא שיש לגלות את ה’מתג’ הנכון המפעיל אותם ומעורר את כוחותיהם".