עברית

את פרשת השבוע, פרשת ניצבים, קוראים תמיד לפני ראש-השנה. רמז לכך אנו מוצאים בתחילת הפרשה: אתם ניצבים היום כולכם – היום, הוא יום הדין הגדול ובכדי להיות ניצבים, בעמידה בטוחה, חייבים להיות מאוחדים באופן של ניצבים כולכם, כל העם, ללא יוצא מן הכלל • פרשת השבוע מוגשת בלשון קלה וברורה

דברי האיש הפשוט הכו בלבו ובנפשו של היהודי המתבולל בעוצמה רבה. ייתכן שהייתה זו המילה "אצלנו" שהמחישה לו את התהום שנפערה בינו לבין צור מחצבתו..

מה באמת יש בשופר הזה שכל כך מרגש? אחרי הכל, השופר אינו אלא קרן של איל וגם הקולות המופקים מן השופר הם פשוטים למדי ואין בהם שום ייחוד "מוזיקלי"… בכל זאת יש בשופר שאין בשום "כלי נגינה" אחר?!

האחדות היא מקור כוחו של עם-ישראל. כאשר הוא מאוחד, אין שום גורם היכול לפגוע בו

על ה"קללות" בפרשת כי תבוא התבטא אחד מאדמורי חב"ד: "קללות? אלו ברכות ברמה גבוהה כל-כך ששכל אנושי יכול לקבלם רק בצורת "קללות" • השבוע בפרשתנו: מצוות ביכורים, אבני הזיכרון והברכה האחרונה

מצות התשובה. הרבה פעמים יוצא לנו לדבר על חוזרים בתשובה מהי בעצם ה"תשובה"? האם רק חוזרים בתשובה צריכים לחזור למוטב או אולי גם דתיים צריכים לחזור בתשובה?..

בעיצומו של חודשאלול, חודש התשובה, הרחמים והסליחות, ימי ההכנה לימים הנוראים ראש השנה ויום הכיפורים באו ונדבר על ה"צד הפנימי" של התשובה? ואיך עושים אותה בפועל? • 5 אופני התשובה כפי שמבואים בתורת החסידות

תארו לכם את החלקאי היהודי בשעת הקציר, כמה שהוא רוצה לתלוש את הפרי הבשל, הראשון שהבחין בו, ולשימו בפיו, אך לא! הוא אינו עושה זאת, אין הוא מתפתה לאכול את הפרי, אלא מגישו לה' כביכורי יבולו, כתודה על הקציר הטוב.

ח"י באלול מכונה בעולמה של החסידות "יום הולדת שני המאורות הגדולים", היום שבו ירדו לעולם נשמותיהם הגדולות של הבעש"ט, מחולל שיטת החסידות ושל רבנו הזקן, בעל התניא, מייסד חסידות חב"ד.

הרבה מאוד משאבים נפשיים וחומריים מושקעים בדברים רגעיים ובלתי-חשובים, הן בחיים האישיים והן בדברים שבין אדם לחברו. כשאנו מביטים לאחור, בפרספקטיבה של זמן, אנחנו תוהים איך ייחסנו חשיבות גדולה כל-כך לדברים קטנים ובלתי-חשובים בחיינו..