עברית

דמותו של היהודי הראשון, אברהם אבינו, נקשרת בתודעתנו עם שתי תכונות בולטות, הקשורות זו בזו: האחת, אמונה גדולה בקב"ה; והשנייה, נדיבות-לב בלתי-מוגבלת ורצון עז לגמול חסד, להכניס אורחים, לעזור לזולת. אברהם גם אומר בפרשתנו את המשפט: "רק אין יראת אלוקים במקום הזה – והרגוני". כלומר, במקום שאין בו יראת-שמים, אין גם עכבות מוסריות מפני ביצוע פשע.

כולנו רוצים להיות ראויים לבונוסים האלוקיים. כולנו מעוניינים שאת המתנות שמעניק לנו הקדוש-ברוך-הוא לא נקבל כעניים ממש בפתח, אלא שנרגיש, לפחות חלקית, שעשינו משהו להיות ראויים להן

לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך.. זהו הציווי האלוקי הראשון ליהודי הראשון, אברהם אבינו.. האם לא היינו מצפים שיהיה משהו קצת יותר רציני מאשר ציווי על מעבר דירה? ואם כבר הוא מצווה עליו לעבור דירה שיספר לו קצת על הסביבה החדשה, על המקום שאליו הוא הולך להגיע, על השכנים שיהיו לו ובמקום זה כל הציווי עוסק רק במקום שממנו הוא יוצא?

כשנכנסים לתיבה – למסגרת של אמונה ובטחון – אפשר לעבור את המבול של צרות הגלות בשלום. אך אל לנו להסתפק בתיבה שלנו, אסור להישאר אדישים מול אסונו של הזולת..

"קץ כל בשר בא לפני, כי מלאה הארץ חמס…" – מכריז האלוקים ומחליט להביא על העולם – מבול! • מכל בני אנוש בחר ה’ בנח ומשפחתו • מהם תוותר שארית פליטה לאנושות כולה.. • פרשת השבוע מוגשת בלשון קלה וברורה

חודשי השנה משולים לקרונות הרכבת שאת כולם מוביל הקטר, הלא הוא חודש תשרי, ממנו אנו שואבים כוחות רוחניים למשך כל השנה. מהו ה"שלל" הרוחני שהרווחנו ב"יריד" החגים בחודש האחרון?

בפשטות, היה המבול עונש על חטאי העולם. אולם תורת החסידות מגלה בו משמעויות עמוקות יותר, הקשורות להכנת העולם למתן-התורה ואף לגאולה העתידה.

שקטו הסערות נרגעו הרוחות, נכנסנו למן מרירות שכזו, מה שנקרא "השגרה". חודש מרחשוון שמיד לאחרי החגים, נכנסים אנו לתקופת השגרה.. טוב או לא טוב?

לא החג הוא היעד והמטרה, אלא דווקא ימי החול הרגילים והאפורים. החג לא בא אלא להפיח רוח של קדושה והתעלות בתוך ימי החול והשגרה. המשימה האמיתית מתחילה עכשיו

המבול טיהר את הארץ ויצר עולם טוב לאין-ערוך מזה שהיה קודם לכן.. המדרש אומר, שנח "ראה עולם חדש". ובסיכומו של דבר, היו מי המבול "מי נח", מים שהביאו מנוחה לעולם.