קצר ולעניין

מה ענה הצדיק ליהודי שהסתבך בחובות ו’מגלגל’ את חובותיו – לוֹוה מקרן גמילות-חסדים אחת ומחזיר חוב לקרן אחרת, וחוזר חלילה..

בתחילת התקרבותו אל הרבי קיבל יום אחד מכתב ממנו, ובו הרבי כותב: "לא נהוג שאדם יבקש לעצמו מתנת יום-הולדת, אבל אני רוצה לנהוג בצורה יוצאת מן-הכלל…

במה השקר גרוע מכל המידות הרעות, והלוא יש מידות אחרות, רעות ומגונות עד מאוד?

הרבי אמר לחוקרים: "אני רוצה לדבר רק ביידיש, גם בנוכחותם של גויים, ועל-אחת-כמה-וכמה בקרב יהודים". "מניין לכם שאנחנו יהודים?", תמהו החוקרים…

האדמו"ר מצאנז, רבי יקותיאל-יהודה הלברשטם, היה במחנה-עבודה גרמני אשר שוחרר על-ידי צבאות בעלות-הברית, בפיקודו של הגנרל האמריקני אייזנהאואר. הרבי ביקש להיפגש עמו. שאלו הגנרל למבוקשו,

מה ענה רבי מאיר שפירא לעשיר כשלגלג שאיננו זקוק לישיבות: "לא בניי ולא נכדיי ילמדו בישיבות"

כולו מלא נוצות, וקורי השינה בפניו. הכול הביטו בו בתימהון והוא נעשה ללעג ולקלס. אפילו הילדים צחקו לו, עד שרצה שתבלע אותו האדמה מרוב כלימה.

כשנתמנה המגיד ממזריטש לממלא מקומו של הבעש"ט, עסק מטבע הדברים גם במצוקותיהם הגשמיות של המוני העם. הללו באו אליו בהמוניהם, זה בצרותיו וזה בבעיותיו, והוא

כשהזכיר את שמות בני-משפחתו, שאלו לפתע הרבי: "מה מצב רגלה של אשתך?". תהה הקצין: "רגל?! איזו רגל?!"…

כשהומצאה הרכבת ורכבות החלו לנוע על מסילות הברזל, ישבו חסידים ודיברו בהתפעלות על ההמצאה החדשה…