עברית

היהדות איננה דת של הגשמת מטרות אישיות אלא של הגשמת מטרותיו של בורא העולם. כך נשלים את ייעודנו בחיים. כי ייעודנו בחיים הוא למלאות את שאיפותיו של הקב"ה ולא את שאיפותינו האישיות..

מה עושים עם המילים שאין להם כיסוי במציאות? האם עדיף שלא לומר אותן בכלל? חשוב להדגיש כי כמעט תמיד המילים וההבטחות, באות מתוך רצון אמתי. אלא שהיישום במציאות מורכב וקשה הרבה יותר (מהדיבור..).

אדם צריך לדעת לא את מקומו, אלא גם מאין הוא בא, מהן היכולות שלו, איפה הוא נמצא כעת ולאן הוא שואף להגיע. זה סוג של ’מפת דרכים’ שאיתה הוא יוכל להשיג הישגים ראויים בחייו.

אמנם שתי המשפחות שבאו בברית הנישואין היו מהמשפחות המכובדות והידועות בעיר, אך לא זו הייתה סיבת ההתרגשות. הסיבה הייתה רמוזה בכינוי שנתנו התושבים לאירוע – "חתונה של אהבת-ישראל".

שמאל, ימין, קואליציה, אופוזיציה, מפלגות ורסיסי מפלגות. דומה שאין גבול ליכולת הפירוד והמחלוקת. לרבים יש תחושה שהתופעה בולטת דווקא בעם היהודי, כמו סיפור הבדיחה שפגישת שני יהודים גוררת אחריה שלוש דעות.. האם נוכל להגיע אי-פעם לתחושה ומצב דומה, לאחדות כל הפלגים והזרמים בעם ישראל? האם יש סיכוי שכל הקצוות יתאחדו ויהפכו לגוש אחד?

יהודי אינו יכול להסתפק בלהיות 'אדם טוב'; עליו להיות גם 'יהודי טוב'. יהודי נדרש למלא את ייעודו כחלק מ"ממלכת כוהנים". גם חיי היום-יום שלו צריכים להיות רוויים קדושה והתעלות רוחנית. זה ייעודנו וזו הזכות הגדולה שניתנה לנו

האם היה זה סוד שהקב"ה גילה לאדם וחוה מהו המתכון ליצור גבינה, סוד שעבר במסורת מאם לבתה, או שמא היה זה פשוט טעות של מישהו שהשאיר כד חלב מחוץ למקרר והוא החמיץ, ומאז – השתנתה ההיסטוריה.. • מאמר מיוחד מאת הרב אלי וולף להורים לילדים מיוחדים ואקטואלי להתמודדות עם כל אתגר…

תלמידי ישיבות, המספרים על לימודיהם לאנשים שאינם קרובים כל-כך לעולם התורה, רגילים לשמוע את השאלה: "אז אתה תהיה רב?". אחרים שואלים על התעודה שמקבלים אחרי

חג מתן תורה שאנו מתכוננים לבואו, מחזיר אותנו למעמד הר סיני, ולסיפור הידוע של ’ריב ההרים’. חכמינו ז"ל מדגישים, שהתורה ניתנה לנו על ההר הנמוך והשפל ביותר.. מדוע שלא תינתן בכבוד הראוי לה? על הר גבוה?