he

לעיתים עלולה להתגנב המחשבה: אוקיי, בעת התפילה, כל הזמן כולו מוקדש להשם, אך את עניני החול… איך אפשר להקדיש?

נדהמתי. "אתה אינך אדון הארץ ואין לך סמכות לפסוק בוודאות כזאת אם יהיו לי ילדים או לא", הגבתי ספונטנית, כשקולי חנוק מבכי.

לאחר תקופה ארוכה של מצור על ירושלים, הובקעה חומת העיר • לפניכם דיני צום שבעה עשר בתמוז, מנהגיו וזמני צאת הצום

לפתע פתחו המתפללים בפרץ חדש של בכי. הפעם היה הבכי קורע-לב ממש. הכפרי, רעב ומותש, התחיל לחשוב מחדש, בניסיון לרדת לעומק דעתם של המתפללים. על מה בוכים הם עכשיו?

כאשר העניות בעירך היא שאלה של פיקוח-נפש, בעוד שהאחרים זקוקים למעט חמאה בשביל הלחם שלהם – שאלת הבחירה ביניהם אפילו לא מתעוררת

בגאולה הקרובה שום יהודי לא יישאר בגלות. איך ייתכן שרשעים יזכו לגאולה? האם אין דין ואין דיין?

אינכם מתביישים? גיליתי איך נוסעות עשרים ותשע עגלות, ורק עגלה אחת איני יודע איך היא נוסעת, וככה אתם עושים לי?!"…