exp

בחודשים האחרונים אנחנו מתעוררים כמעט כל בוקר ושומעים צמד מילים שצובטות את הלב: "הותר לפרסום".. הלב כבר לא יכול להכיל כל כך הרבה בשורות קשות וכואבות ואנחנו כל כך רוצים שזה ייפסק. מהי התרופה למכות הכואבות שאנחנו חוטפים? • הרב שבתי סלבטיצקי בשיעור מאלף ומרגש לפרשת שמות

כאב השכול הוא בלתי נתפס והאמונה בה' הופכת בלתי מובנת מאליה. אך דווקא כשהכל חשוך ונראה לא מובן – עלינו להיאחז באמונה ובידיעה שהנשמות של יקירנו נמצאות במקום טוב ומביטות עלינו משם. כיצד מתמודדים בלי היקרים לנו? • זווית מטלטלת לכאב השכול

גם רופאים מדגישים, שאדם זקוק לעיסוק (אף כי – לא מעבר לכוחותיו), אבל להיות הולך בטל, זה מאוד לא טוב גם לבריאות הגוף, [לכן] הנני סבור שלא זו בלבד שהרופא יסכים שישאר במקומו הנוכחי ויחזיק במשרה באופן קל יותר, אלא גם ייעץ לו לעשות בדיוק כך • הרבי כותב

כאשר אדם מתייגע. כשהוא מושיט את ידו למטרה, גם כשזה כרוך במאמץ, ונראה בלתי אפשרי להשגה, מובטח לו שהתוצאה תהיה כה מפתיעה, עד שירגיש שזו בעצם מציאה! ההצלחה תהיה הרבה הרבה מעבר להשקעה והיגיעה.

מבחוץ נראה שהכל טוב, חברות. משפחה, לימודים, אבל בנפש שלי פשוט קשה לי וכואב. ואני מרגישה שאף אחד לא מבין… יש לך דרך לעזור לי?

נטייתם הטבעית של בני-אדם היא לא להבליג על פגיעה בהם, אלא לנטור ולנקום ולהשיב לפוגע כגמולו. יהודי מצווה להתגבר על טבעו זה ואף יותר מכך, מצופה ממנו להשיב לזולתו טובה תחת רעה. זה היעד ! אין ספק כי זוהי דרישה גבוהה מאוד, האם היא מציאותית בכלל ?

דווקא בשל היותנו העם המוסרי בעולם, שמוסריותו נשענת על תורת אמת ואלוקים חיים, עלינו לרדוף עד חרמה ולכלות את מבקשי רעתנו ולא לנהוג במוסריות מזויפת שמתחשבת בשיקולים פוליטיים ומדיניים ומקריבה חיי יהודים על מזבח של מוסריות מעוותת. הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון בשיעור מרטיט ומאלף על גאון יעקב הנדרש מאתנו בימים אלו..

האבות והאימהות נקברו, כידוע, במערת המכפלה שבחברון, חוץ מאחת ומיוחדת – רחל אמנו. בהשקפה ראשונה נראה שהסיבה לכך היא טכנית בלבד, כמובן מפשטות דברי יעקב: "וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן, מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ..", אבל ביננו, כולנו יודעים ש"בית לחם" אינה רחוקה מחברון ומערת המכפלה, מדוע באמת לא עשה יעקב מאמץ לקבור אותה במערת המכפלה ?

..כל יהודי הן אשה והן איש צריכים להיות חזקים בבטחון בקדוש ברוך הוא, וכיון שכל יהודי מאמין באמונה שלימה שהקדוש ברוך הינו שליט העולם, כך הוא ברוך הוא הינו גם שליט על החיים של כל יהודי..

הקול היחיד שנשמע היה רשרוש הפתקה שבידי הרבי. ר' מענדל עומד מול הקודש, מביט בבושת פנים בעיניו הזכו?ת של הצדיק. פתאום הרים הרבי את עיניו, הביט בר' מענדל ושאל: "ומה שלום חנוך?"