על הפרק

בחודש זה יש לנו שני תאריכים היסטוריים, שאפילו שבוע לא מבדיל ביניהם, אולם משמעותם המהותית וההיסטורית שונה בתכלית. י"ב תמוז הוא יום שמחה וגאולה ואילו י"ז בתמוז מסמל תאריך טראגי של חורבן ופורענות..

הכול מבינים ששוויון מוחלט אינו אלא אנרכיה. יש עקרונות חזקים יותר מעקרון השוויון! ומה הייתה טעותו של מי שדגל לראשונה בהיסטוריה בעקרון השיוויון…

פעמים רבות הנזק הנגרם על-ידי המחלוקת כפול שבעתיים מחומרת הליקוי שבגללו היא התעוררה. הדבר דומה למי שמצית את ביתו כדי לבער את הפשפשים

המרגלים שיצאו לביצוע משימתם חזרו ודיווחו לעם על הנתונים שאספו שהיו מבוססים על שכל והגיון ולכן, מתוך שיקול דעת, הגיעו למסקנה כי "לא נוכל עלות (לארץ)". לרוע מזלם הם טעו בשיקול דעתם, מאחר ומשה רבינו לא ביקש מהם לחוות את דעתם האישית האם ניתן לכבוש את הארץ, אלא שלח אותם רק כדי לדעת רק כיצד קל יותר לכבוש את הארץ ותו לא.

גם לאותם אנשים שכלפי חוץ אין להם מעלות כלל, והמעלה היחידה שניתן למצוא בהם היא היותם ברואים של הקדוש-ברוך-הוא. לאותם "בריות" מסר אהרן את אהבתו, חדור בידיעה שבכל יהודי נמצא ניצוץ האש האלוקית שלעיתים דועך ולעיתים אף כבה, אך אם ידליקוהו מחדש – ילך ויגדל ילך ויתעצם..

כשעם-ישראל חנה למרגלות הר-סיני, לקראת קבלת התורה, הייתה זו הפעם היחידה שהעם כולו התלכד. "כאיש אחד בלב אחד". זו איננה עובדה היסטורית בלבד, אלא יש בה מסר עמוק.

מפקד האוכלוסין בפרשת השבוע מבטא את האהבה והחיבה של בורא עולם לבני-ישראל, כאותו אדם הסופר כל העת את אוצרותיו מפאת יוקר חשיבותם.. וכאן הבן שואל: וכי הוא, הכל יכול, אינו יודע את מספרם? ואם כבר – מדוע נמנו רק אלו שהיו בני עשרים ומעלה?

צריך להתנגד במלוא התוקף למעשים שגויים, להשקפות פסולות, אך אסור בשום פנים ואופן להפוך זאת לשנאה אישית כלפי אישים או ציבורים

תחושת ההחמצה הינה אחת התחושות הכואבות ביותר. אולם אדם נבון מתעורר מההחמצה לנהוג אחרת, בשביל לתקן את מה שהפסיד