חינוך

כולם בוודאי מכירים את תסמונת האם הרצה אחר ילדיה עם בננה או כריך עד שערי הגן או בית הספר כשהדבר היחיד המונע ממנה להמשיך הינו גדר בית הספר.

יש בני אדם שאינם בנויים לעבוד מול זרקורי הסביבה, טוב להם עם אלמוניותם. הם יעדיפו את העשייה בצל והליכה בדרכים צדדיות. כל עוד אין להם צורך בכך, הם לא יגיחו אל אורו של עולם ויחיו את חייהם בצנעה.

כשאנו באים לסייע לזולת, חשובה ביותר הדרך בה אנו בוחרים לעשות זאת. עוד טרם לעשייה, אנו חייבים להאזין לרחשי לבו

הכל נגזר מההסתכלות על המתרחש, יש שיעדיפו להביט על העולם מבעד למשקפיים כהות ואחרים יעדיפו משקפיים ורודות

בכל מקרה בו ישנו רצון של בני הזוג להתקדם, קיים סיכוי לשדרג מצב ולקדם מהלכים ♦ הדרך הזוגית אל האור

כשמשדרים אמת לכל אורך הדרך, מקבלים אותה בעוצמה גוברת והולכת ועל אחת כמה וכמה כשמנחילים לבני הדור הבא את הצורך לעשות הכול מעומק הטוב גם ברבדים הנסתרים ביותר

הילד תמיד לוקח כספים מאחרים ותמיד ששואלים אותו, תמיד התשובה שלו, מצאתי או לקחתי מסבתא או דודה נתנה לי…

המצב הביטחוני מעורר תחושת חוסר ודאות ופחד המשתלטת על משפחות רבות. התפקיד שלנו כמבוגרים הוא להיראות חזקים ואיתנים מול הילדים ולהרגיע אותם, אבל איך עושים את זה בפועל? ומה אומרים להם? כיצד מגיבים לפחדים של ילדים? או איך מתמודדים עם מצבי לחץ של ילדי ADHD?

"אשתי לא מרשה לי להיפגש עם חברים…" או "בעלי לא אוהב את חברה שלי". אלו תלונות שאנו שומעים לא פעם. מדוע הקשרים עם החברים, שעד החתונה היו לרוב פשוטים וטבעיים, הופכים להיות מורכבים ומחושבים?

גם בגיל שלושים (ו40, 60…) אפשר לשנות ולהשפיע על הדימוי העצמי שלנו. עם עבודה יומיות, ולעיתים עם אדם נוסף שיסייע לנו בתהליך, אפשר ליצור שינויים משמעותיים!