משנת חייו ופועלו

בזמננו נוצר טיפוס של 'בן חמישי' – הבן שאינו נוכח כלל סביב שולחן הסדר. תוצאת הטעות של ההורים שחשבו כי הדרך להשתלב בסביבה החדשה היא על-ידי התנערות מהמהות האמיתית והפנימית שלהם. חובה להתמסר אל הילדים האלה זמן רב לפני הפסח ולהשיבם אל שולחן הסדר היהודי

לכל יהודי יש מטרה בחיים שהיא בהרבה היבטים משותפת לבני אדם אחרים, היינו, להפיץ את האמת, הטוב והצדק בעולם. מצד שני, ליהודי יש שליחות מיוחדת להפיץ ולחזק את היהדות במידה המלאה ביותר של היכולת שלו, או שלה • הרבי כותב

ברוב המקרים, פשרות מערערות את היסודות המבניים של קיומו של האדם, למרות שהאדם שעושה את הפשרות עשוי שלא ללכת מעבר לפשרה בהחלטה הנחושה הראשונה. בפועל, ויתור אחד מוביל לויתור אחר • הרבי כותב

החשיבות של שלום-בית מצדיקה כל מאמץ לשמר אותו, ובעצם, לעשות את החיים עליזים ושמחים עוד יותר על ידי הליכה מחיל אל חיל בקיום המצוות בהידור • הרבי כותב

ייתכן שקשרים חברתיים בלתי רצויים יהיו מינימליים. עם זאת: הורים מנסים לנקוט אמצעי זהירות אפילו כאשר יש מינימום של סכנה • הרבי כותב

נניח שאחד המצילים באנטבה היה מדליק גפרור, מבלי להתחשב בפקודה החמורה לשמור על חשיכה ושקט, בתירוץ שזה עניין פרטי שלו… • לפעולה שנראית לכאורה קלת-ערך היו השלכות אדירות, לא רק עבור עצמו וכל הסובבים אותו, אלא גם עבור הניצולים. והיתה לזה השפעה באו"ם, בוושינגטון ובכל רחבי העולם • הרבי כותב

נישואין מאחדים שני אנשים למשך כל היום, יום אחר יום . חיכוך מתמיד מחויב להפוך לבלתי נסבל ולעשות את החיים לאומללים לחלוטין • הרבי כותב

למעשה, רק הגוף של היהודי יכול להיות משועבד, אבל הנשמה האלוקית שלו היא חופשית במהותה. עם זאת, בעקבות המכשולים וההפרעות החיצונים והפנימיים, דרוש מאמץ מתמיד כדי לתת ביטוי לחופש הזה ולהגשים אותו • הרבי כותב

לאור העובדה שהעם היהודי מהווה יישות אחת, גוף אחד, וכל יהודי הוא חבר בה, אף יהודי אינו יכול לטעון שהפעולות שלו ודרך החיים שלו הם משהו פרטי וזה לא העסק של אף אחד, משום שהם כן משפיעים על כל הגוף של העם היהודי, ויש להם קשר ישיר לביטחון של ארץ ישראל ולעם היהודי אשר חי שם • הרבי כותב

מוצב צבאי שמתמודד עם לחץ גובר והולך, התשובה היא לא לנטוש את החזית, אלא להזעיק אנשי מילואים ותגבורות ♦ כך גם במקרה שמתייצבים מול אתגר אישי ♦ הרבי כותב