בפרשת השבוע מסופר על הניסיון העשירי הסיפור ההרואי של העקדה ,זהו מעשה שבו בן אנוש מתח את חבל היכולת האנושית עד קצה הגבול.
אברהם אבינו שהיה שיא החסד בעולם הזה עשה מעשה של 180 מעלות הפוך לגמרי מכל עניינו לעקוד להריגה את בנו שנולד לעת זקנתו, ממשיך דרכו הרוחנית של הפצת אלוקות בעולם. זהו מעשה שיש בו משום מסירות נפש גשמית ורוחנית כאחד.
המסר מכך הוא:
כל אחד מאתנו נולד עם אגו ותכונות אופי מסוימות. תפקיד האדם בעולם לפעול בעצמו 'אתכפיא' – שבירת האגו ויציאה מגדריו ותכונותיו לפחות לעיתים ובצורה חלקית.
המעבדה הטובה ביותר לעיבוד והנמכת האגו והיציאה מה'אני' האישי שלנו היא מסגרת הנישואין.
שם ה' מנסה אותנו דרך חיבור שלנו עם בן/בת זוג עם תכונות אופי שונות, ולראות איך אנו מתנהלים בצמתים בהם תכונותינו מתנגשות, עד כמה אנו מוכנים להעביר על מידותנו.
כמו שנאמר 'עזר – כנגדו'.בזה שאנו מנוגדים זה בצורה פרדוקסלית גורם לעזר שלנו בכיוון הרוחני.
בנוסף דבר מעניין: אברהם מסמל את מידת האהבה והחסד יצחק לעומת זאת מסמל את מידת הדין והגבורה, בעקידה אברהם הוא זה שעוקד את יצחק ורק לאחרי המאורע הזה יצחק מוצא את זיווגו.
המשמעות הרוחנית בזה היא- אומר הרב לוי יצחק שניאורסון, אביו של הרבי – שעלינו להגביר את מידת החסד על מידת הדין ורק כך אנו יכולים לקיים מסגרת של זוגיות ויחסי גומלין.
כשאדם נמצא במצב של דין וקשיחות טוטאלית לא ניתן לנהל אתו שום דיאלוג ושיתופיות. רק כשממתיקים את הקשיחות וממתנים אותה עם סובלנות והכלה ניתן להגיע לחיים מאושרים..
