'בוא לשיעור' הצעתי לחבר לפני כמה שנים. 'אני עסוק, עובד קשה, אפילו את הילדים שלי אני בקושי רואה' ענה לי. 'אז תעבוד פחות!? אמרתי. אני עוד זוכר את ההלם בסגנון של 'השתגעת?!' שפניו הנדהמות שדרו. 'כן, אני מתכוון לזה! פשוט תעבוד פחות, צא מהמשרד ב-17:00 במקום ב18:00. גם תראה את הילדים שלך לפני הסערה של ארוחת-ערב-מקלחת-קריאת שמע-חלומות נעימים, וגם תוכל לבוא לשיעור מידי פעם, ובכלל, תתחיל לחיות ולא רק לעבוד'.
בפרשת השבוע כתוב "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך" (שמות, א, יג). הרמב"ם בהלכות עבדים (פרק א הלכה ח) כותב: "ואיזו היא עבודת פרך – זו עבודה שאין לה קצבה, או עבודה שאינו צריך לה".
עבודת פרך משמעותה: א. לעבוד בלי סוף. ב. לעסוק בעבודה באמת מיותרת.
כעת רק נותר לנו לשאול את עצמנו שאלה פשוטה: האם יש קצבה לעבודה שלי? והאם העבודה איננה להבל ולריק?
שיהיה ברור, חובה לעבוד ולהתפרנס! חובה להרוויח כסף כדי להניח לחם על השולחן בבית. "יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך" אמר דוד המלך. השאלה היא רק מה מעבר ל"כפיך", האם גם את כל הראש, הזמן ותשומת הלב צריך להכניס לתוך העבודה, או אולי כדאי להשאיר משהו גם לאשה ולילדים, ובכלל לחיים הרוחניים שהם חלק בלתי נפרד מאתנו.
כי יש פה סיכון, שכדאי לקחת בחשבון. אדם עלול לתפוס את עצמו בגיל פנסיה ולשאול את עצמו: מה עשיתי כאן ב60 השנים האחרונות? את הילדים ראיתי לרוב כשהם עוד לא קמו או כשכבר הלכו לישון. את ההורים ואת שאר המשפחה עוד פחות. והאני הפנימי הרוחני שלי, הנשמהל'ה שלי, אותה בכלל זנחתי. לא 'הספקתי' לבוא לשיעור תורה או תפילה.
לא 'הספקתי' כי עבדתי בלי קצבה = עבודת פרך.
עליי לוודא היום, שלא אגלה בעוד 30 שנה שבעצם כל חיי עבדתי עבודת פרך 'עבודה שאין לה קצבה, או עבודה שאינו צריך לה'.
רק לא לשכוח: יש את 'יציאת מצרים'. כן, בסופו של דבר יש אפשרות לצאת ממצרים ולהיות בן חורין. אנו יכולים לבחור שלא לעבוד בפרך, לתת קצבה לעבודה, ולהגדיר מטרות חשובות נוספות לחיינו.
