כאשר חושבים על אריכות הגלות, יותר מאלף ותשע-מאות שנה (מאז חורבן בית שני, מלבד שנות הגלות שלפני-זה כו'), אשר לאחרי כל אריכות וקושי הגלות, ולאחרי הבקשה והצעקה "עד מתי", עדיין לא בא – עלול יהודי ליפול ברוחו חס-ושלום.
הנה על זה אומרים לו:
דבר ברור הוא שתכף ומיד נכנסים לארץ – מכל-שכן וקל וחומר מההדגשה שבפרשת שלח, בסמיכת פרשת נסכים לפרשת מרגלים, שתכף ומיד לאחרי גזרת המרגלים, שראה הקדוש-ברוך-הוא את נפילת הרוח כו' של בני-ישראל, "בישר להם שיכנסו לארץ".
ועל-אחת-כמה-וכמה בימינו אלו- שקרובים אנו ביותר וביותר לכניסה לארץ (לא רק כבזמן יהושע, אלא) בתכלית השלמות.
(שבת פרשת שלח תשמ"ז ; התוועדויות תשמ"ז כרך ג, עמ' 544)
