"אינני יכול להתפנות ואף לא לרגע אחד", השיב אמנון בכעס לאשתו. "עשיתי את כל המאמצים כדי לגייס כספים לקניית המונית וכעת עלי לעבוד יומם ולילה כמעט ללא הפסקה כדי לכסות את החובות. איך אוכל להרשות לעצמי לבלות עם המשפחה ובפרט בשבתות וחגים כאשר האוטובוסים מושבתים ובמוניות מרוויחים כפליים?!".
התפרצות מעין זו הפכה כמעט לדבר שבשגרה בחיי הבית. החובות הולכים וגדלים ואיתם המתח בין בני המשפחה. כמו להכעיס צצות כל מיני הוצאות בלתי צפויות: תיקון מכונת הכביסה שהתקלקלה לפתע, תשלום קנסות על עבירות תנועה, ועוד כהנה. לרוע מזלם הם כבר זקוקים להלוואות נוספות.
בצר לו פנה אמנון אל חברו לעבודה, יצחק. הוא לא התכוון לבקש ממנו הלוואה, שהרי גם הוא היה נהג מונית, אלא פשוט עצה טובה להשגת מקורות הלוואה. יצחק נראה שונה מהחברים האחרים. מנותק מהמולת העבודה, ניחוח יותר וידוע בנכונותו לעזור לכל אחד.
ואכן, מיד לאחר ששמע את בקשתו של אמנון שלף יצחק את פנקס הצ'קים והחל לרשום המחאה לפקודתו. כל הסבריו של אמנון שלא העלה בדעתו שיצחק יתן לו מכספו הפרטי כאילו לא נשמעו. בסיימו תקע הלה את הצ'ק בידו של אמנון המופתע ואז החל לספר לו את סיפורו – סיפור מהחיים:
כמוני כמוך – נהג מונית, גומע מרחקים כדי לכסות חובות כבדים. יום רודף יום ואין פנאי לשום דבר מלבד העבודה, אבל יום אחד הפסקתי לרגע את הריצה המטורפת. לפתע חל שינוי בחיי: בני חלה במחלה קשה. טלטלו אותנו מרופא לרופא, הוא אושפז בבית הרפואה וטופל בידי טובי המומחים, אבל המחלה התגברה והילד דעך מיום ליום… אנשים הביאו לנו כל מיני סגולות ותרופות שונות, שלחו אותנו לקוסמים, אבל המצב החמיר והלך…
יום אחד נתקלתי בחדר המדרגות באחד השכנים, יהודי דתי. אפילו "שלום" בקושי הייתי אומר לו, אלא שהפעם עצר הוא אותי והחל לשאול בשלומו של בני. ניסיתי לפוטרו במענה קצר ולדחותו מעלי אך הוא פשפש בכיסו ונתן לי כרטיס. "זוהי כתובתו של הרבי מליובאויטש, הוא יעזור לך" – אמר, וכאילו קרא את מחשבותי על אותם קוסמים ואנשי רוח שסתם מפיחים תקווה נכזבת – הוסיף ואמר: "מכל העולם פונים אליו והוא עוזר לכולם".
ניסיתי. כתבתי מכתב אל הרבי וכעבור זמן מה קיבלתי תשובה: הרבי כתב לי שעלי להתחיל בשמירת שבת, כשרות והנחת תפילין. אלו הכלים לברכתו הקדושה. מה שהציק לי יותר מכל היה: איך אפסיק לעבוד בשבת? מה עם החובות? – אלא שאשתי לחצה עלי ו… השתכנעתי.
ביום שישי העמדתי את המונית עד מוצאי שבת. בתחילה היה קשה, אבל לאט לאט ראינו שהברכה החלה שורה בביתנו. בראש ובראשונה ; בננו החל להחלים ממחלתו האנושה, והחובות במקום לצמוח פחתו ונעלמו.
נחזור לענייננו – אמר יצחק – הא לך את הסכום שביקשת, אך בתנאי… שמעכשיו תפסיק לעבוד בשבת…
אמנון, שעד עכשיו שמע את דברי חברו בקשב רב הופתע מהבקשה האישית והישירה. הוא נראה אובד עצות. הסיפור נשמע לו די משכנע אבל מכאן ועד למעשה בפועל הדרך ארוכה. אם כעת הוא זקוק להלוואות, הרי במידה ויפסיק לעבוד בשבתות אין לו סיכוי כלל לצאת מהחובות…
קולו של יצחק קטע את מחשבותיו: בוא ונחשוב לרגע. אתה עובד כמו "חמור" ובכל זאת לא מצליח להתגבר על החובות, אלא להפך, הם גדלים. גם אצלי זה קרה, הוצאות בלתי צפויות: פנצ'רים, דו"חות, תיקונים, והרשימה ארוכה. אולי כל ההפסדים האלו באים בגלל שהכסף שאתה מרוויח בא על חשבון השבת הקדושה? אולי "התנהגות טובה" תהיה פתרון לכל הבעיות?"
הדברים נכנסו לליבו של אמנון אבל החששות מפני הדרך החדשה עדיין מנעו ממנו להסכים לתנאי שהועמד בפניו: מניין יקח את הבטחון להצלחה, מי יערוב שאכן אצלו הדבר יפעל כמו במקרה של יצחק?
"יש לי הצעה", פנה אליו יצחק בקול מרגיע, "נסה לתקופת זמן קצרה – חצי שנה. אחרי תקופה זו תבחן מחדש את הדברים ותראה האם אכן החובות ירדו או שמא מצבך נהיה גרוע יותר. אני נותן לך את ההלוואה, ללא שטר וללא עדים. הערובה הכי טובה לכספי היא שמירת השבת שלך".
מה הסוף? – כבר שנים שאמנון אינו עובד בשבתות וחגים. את החובות הספיק לסלק וחייו מתנהלים על מי מנוחות ברווחה יחסית. הוא לא שכח להודות לרבי, עמו הוא עמד מאז בקשר תמידי והתייעץ בכל עניין. ברוך-השם, ההצלחה מאירה לו פנים.
כעת אמנון רגוע. יש לו סבלנות לילדים. הוא נהנה מכל רגע ביום השבת – יום מנוחה. תענוג מאין כמוהו עבורו ללכת עם הבנים לבית-הכנסת, לערוך קידוש ולשיר שירי שבת ליד השולחן הערוך בכל טוב. רק לפני זמן לא רב החושך שרר בביתו ועתה הכניסה בו השבת אור…
