אמנם, מצב הגלות הוא דבר בלתי רצוי, עד להפך מציאותם וטבעם של בני ישראל, כלשון חכמינו זכרונם לברכה "אוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם", ועל אחת כמה וכמה- אביהם המלך. ופשוט, שמצב כזה שולל רגש של שביעות רצון בנוסח: "שלום עלי נפשי", שישו בני מעי" וכיוצא בזה;
אבל ביחד עם זה, ביודענו ש"לא מרצוננו גלינו מארץ ישראל ולא בכוחותינו אנו נשוב לארץ ישראל, אבינו מלכנו הגלה אותנו כו' והוא יגאלנו על-ידי משיח צדקנו", הרי כל זמן שנמצאים עדין בגלות, מפני רצונו של הקדוש ברוך הוא- יש למלא את התפקיד והשליחות של הקדוש ברוך הוא, ולעשות זאת בתוקף המתאים, מתוך ידיעה שכל אחד ואחד מישראל הוא בנו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא גם כאשר נמצא בגלות.
(משיחת כ' בטבת ה'תשמ"ה; 'תורת-מנחם התוועדויות' תשמ"ה, כרך שני, עמ' 1046-בלתי מוגה)
