בפרשת השבוע מופיעה מצוות התמורה, המדברת על אדם שתרם חפץ למטרת צדקה ולאחר מכן החליט להחליפו בחפץ אחר. על מקרה כזה קובע אלוקים: "והיה הוא ותמורתו יהיה קודש" – שני החפצים, זה שנתרם בראשונה וזה שהחליפו, שניהם יהיו קודש, בין אם השני טוב מן הראשון ובין אם הראשון טוב מן השני.
לכאורה אין בציווי הזה היגיון. אילו אסר אלוקים רק להחליף את הטוב ברע, ניחא, אך מדוע לא לתת לאדם את חופש הבחירה לשדרג את תרומתו? מדוע מתקדשות שתי תרומותיו?
האדם מתקשה להבין מצווה זו ועוד מצוות הנראות כחסרות היגיון. אלא שהיא הנותנת – רצון הבורא היה שאדם יקיים מצוות אלה בלי שיבין את טעמן.
ואולם במצווה הזאת יש הבנה פסיכולוגית עמוקה בנפש האדם ומהלכיה. אלוקים, יוצר נפש האדם, מכיר אותה היטב, ומשום כך אסר עליו להמיר את תרומתו, ואפילו היא לקויה, בתרומה טובה ממנה.
●
חיי האדם צריכים להתנהל בתוך מסגרות מחייבות. בכל תחום ותחום צריכים להיות כללים וחוקים לגבי המותר והאסור. הם סוללים לאדם את הדרך הנכונה ומעמידים אותו על קרקע מוצקה. פרצה קטנה, אפילו פרצה הנראית חיובית, עלולה למוטט את המסגרות ולהשאיר את האדם נבוך ומבולבל.
אילו הרשה אלוקים לאדם להחליף את תרומותיו, רבות מהן היו משודרגות, אחרות היו יורדות ברמתן. כאשר האדם מעמיד את הבטחתו לרשות שיקוליו, הוא עלול להמיר תרומה מעולה בגרועה ממנה, ואפילו לטעון שהיא טובה הימנה.
זוהי אפוא המלצתו של ספר הפסיכולוגיה האמין ביותר – לא לשבור מסגרות. לא להשאיר את עיצוב הדרך שבה ילך האדם בידיו שלו אלא לפסוע בדרכים שקבעו גדולים ממנו. רק כך ירגיש בטוח. אם יקח את המושכות לידיו לא תמיד יֵדע כיצד לנהוג, שכן האדם מושפע מרגשות, מאנשים, מהרבה דברים, ולכן אין הוא מסוגל לעצב לבדו דרך חיים יציבה וראויה. היא תשתנה בכל יום, וגם לא בטוח שדרכו תוביל אותו תמיד למקומות הנכונים.
כך הדבר בכל תחומי החיים. כשפורצים את המקובל בתחום המוסרי, אפילו כדי להכניס דברים חיוביים מאוד, ביום מן הימים עלולים להגיע לעשיית מעשים בלתי-מוסריים.
גם בתחום היהודי כך הדבר. אדם המקפיד לחיות לפי ההלכה יכול להדר רק בדברים שהם בתחום המותר. אם יחמיר בצורה קיצונית מדי הוא עלול למצוא את עצמו מתנהג בדרך הפוכה – באצטלה של קדושה.
אם נשכיל לחיות בתוך המסגרות המוסריות והיהודיות, נלך תמיד על קרקע יציבה ונגיע למחוזות הנכונים.
הרב יוסי ביסטריצקי הוא מנהל בית חב"ד ביישוב להבים ומחבר הספר 'הפרשה והחיים'
