עד לאחר מעמד הר סיני ונתינת התורה היה הקשר של בני ישראל עם האלוקים בעיקר על ידי משה. רבינו והנה אלוקים מבקש כעת לפתוח מעין אפיק חדש בהתקשרות אליו. הוא מבקש מעם ישראל שיכינו עבורו "משכן"- בית מיוחד, שבו יתפללו, יקריבו קרבנות ויראו גילויי שכינה מופלאים.
לכאורה, הרי אנו יודעים שאלוקים נמצא בכל מקום בעולם, אם-כן מדוע הוא "נזקק" למקום מיוחד? מדוע הקב"ה, שאינו מוגבל, משרה את שכינתו דוקא במקום מוגבל ומצומצם, הבנוי מחומרים גשמיים?
הגבוה ביותר לנמוך ביותר
לצורך הסבר הדברים נשתמש במשל מן החיים: כאשר נמוטט קיר של אבנים נבחין בתופעה טבעית אך מעניינת: דוקא האבנים הגבוהות ביותר, שהונחו בראש הקיר, יפלו הרחק ממנו, ואילו האבנים שניצבו בשורות התחתונות כמעט ולא יתרחקו ממקומן. עובדה זו מתאימה לכלל – הפועל דרך קבע בכל תחומי החיים הן בגשמיות והן ברוחניות – האומר ש"כל הגבוה יותר נופל למטה יותר".
למשל: מקובל לומר כי אדם שאינו מסביר את דבריו די הצורך באופן ברור, סימן הוא שהוא בעצמו אינו מבין את הדברים. לכן, ככל שתפיסתו והשגתו תהיה גבוהה יותר יוכל הוא להסביר דברים מסובכים או רעיונות עמוקים אפילו לאנשים פשוטים ואף מוגבלים בשכלם. כדוגמת שלמה המלך, החכם מכל אדם, שיכול היה להסביר כל ענין באמצעות שלושת אלפים משלים, עד שאפילו אחרון השומעים הבין את דבריו.
כעת נוכל להבין כי עצם העובדה שהקב"ה השרה את שכינתו במקום מוגבל ומצומצם, לא רק שאינה מגבילה חלילה את אין-סופיותו, אלא אף מוכיחה ומגלה את גובהו, ולכן ביכולתו להשרות את שכינתו אפילו בעצים ואבנים.
על פי האמור נוכל להבחין גם בין הקדושה ששרתה במשכן, שנדד ממקום למקום, ובין המקדש, שעמד דרך קבע במקומו. המשכן נבנה בעיקר מחומרים שמקורם היה בסוג החי והצומח שבבריאה כמו עורות בעלי חיים, צמר וקרשים. לעומתו המקדש נבנה בעיקר מאבנים המשתייכות לסוג הדומם. לכן: במקדש שנעשה מן הסוג הנמוך יותר היתה ההתגלות מלמעלה גבוהה יותר.
המשכן שלנו
זו הסיבה שאנו מתפללים כל כך הרבה פעמים ביום ומצפים לבנייתו המחודשת של בית המקדש. אנו רוצים ומבקשים שהקב"ה ישוב וישרה בתוכנו – דבר שנעשה באמצעות בית המקדש.
ברם, בציווי על הקמת המשכן ישנו גם היבט רחב ועמוק יותר. בציוויו אומר הקב"ה לבני ישראל: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". לכאורה היה מתאים יותר לומר "ושכנתי בתוכו" ולא בתוכם"?
מכאן למדו חכמינו שהכוונה היא לבניית המשכן "בתוך כל אחד ואחד מישראל", זאת אומרת, שעל ידי הקמת המשכן ישכון ויתגלה הקב"ה בתוך כל יהודי. לכן גם בימינו, אף שאין לנו משכן או בית מקדש, הרי הרעיון של השכנת הקב"ה בתוך כל אחד מאיתנו הוא ניצחי, תקף לכל הדורות ומיועד גם עבורינו.
חיים של קדושה
איך נעשה מעצמינו "משכן" להשם? – לצורך כך נוכל ללמוד מעשיית המשכן. לשם בנייתו לקחו בני ישראל את רכושם הגשמי, שכלל בין היתר כסף וזהב, והקימו מהם בית להשם. בכך קידשו את החומר הגשמי. כך נעשה גם אנו: ניטול את כל הענינים הגשמיים שלנו, עסקי המסחר, צורכי הגוף וכדומה, ונשתמש בהם "לשם שמים", לא רק נזהר מלעבור על איסורי התרה, אלא גם נקדש, בהתנהגות נכונה ובכוונה ואמיתית, את עניני הרשות המותרים לנו. נאכל, לא כדי למלאות את תאוות ליבנו – אלא כדי לחיות ולעבוד את הבורא. נעבוד, לא למען הכסף כמטרה בפני עצמה – אלא כדי לפרנס את משפחתנו, לתת צדקה ולקיים מצוות בהידור.
נחדיר את הקדושה גם בבתינו ונעמידו על שלושת יסודות העולם: תורה תפילה וגמילות חסדים. נקיים בו שיעורי תורה, נתפלל בו, נדאג לקופת צדקה בכל חדר, נרבה בהכנסת אורחים, והרשימה ארוכה…
על ידי הקמת המשכן הפרטי נזכה למשכן העיקרי והכללי – בית המקדש השלישי, שיבנה בקרוב ממש בירושלים עיר הקודש.
