מתכוננים לחג הפסח

מעות חיטים (קמחא דפסחא)

צדקה שנותנים לעניים לשם סיפוק המצות וצורכי חג הפסח כמו כן נוהגים לדאוג לסיפוק צרכי החג לעניים בערבי ראש השנה, סוכות וכו', על פי הפסוק: "ושילחו מנות לאין נכון לו".

חמץ

אחד מחמשת מיני דגן או תוצרתם שבא במגע עם מים והחל בו תהליך התפיחה כל דבר הראוי לאכילה ויש בו תערובת חמץ אסור באכילה בפסח (החל מערב פסח לפני הצהרים), לדוגמא : בירה, משקאות חריפים, דייסות, מימרחים, וכמובן לחם, עוגות וביסקויטים. מוצרים רבים כגון ממתקים, נקניקים, תרופות ושימורים שונים עלולים להכיל חמץ (בתרופות, בעיקר סירופים, ישנו לאחרונה ייצור מיוחד בהכשר לפסח). כן אסור שהחמץ ימצא ברשותו של האדם בפסח ויש לבערו או למכרו (עיין "מכירת חמץ") לגוי פסח .

בדיקת חמץ וביעור חמץ

בכדי להיות בטוחים שאין בבית שום חמץ חייבים לבדוק בליל י"ד בניסן (י"ג בערב) את הבית לאור הנר ולחפש אחרי החמץ בכל החורים והסדקים. את מה שמצאו יש לבער ולשרוף למחרת בבוקר. כמו כן יש לבטל ולהפקיר את החמץ שאולי נמצא ברשותנו ולא מצאנו בבדיקה. וכתב האריז"ל, שכל מי שנזהר ממשהו חמץ בפסח, מובטח לו שלא יכשל בחטא בשוגג במשך כל השנה כולה.

מכירת חמץ

אם יש ברשות האדם חמץ או תערובת חמץ שאין הוא רוצה לבערו בגלל ההפסד שיש לו בזה, יכול הוא למכור את החמץ לגוי ואז אין הוא עובר עליו בהשהייתו בביתו בפסח, כי האיסור של "בל יראה לך ובל ימצא לך חמץ" הוא רק בחמץ שלך, אבל החמץ הנמכר לגוי כבר אינו שלו, כי מכרו. המכירה לגוי מתבצעת בימינו באמצעות רב העיר כי יש בה פרטים הלכתיים רבים.

מים שלנו

מים ללישת מצות שנשאבו והוכנו לפני שקיעת השמש, בערב שלפני אפיית המצות, ונקראים כך על שם שהם היו מוכנים מאמש – ו"לנו" בכלי במשך הלילה. רק במים כאלו מותר ללוש את המצות כיון שהם צוננים והבצק הנילוש בהם לא ימהר להחמיץ.

מצות מצוה

מצות שנאפו במיוחד לשם אכילתן בליל הסדר, לקיים בהן מצות אכילת מצה. משתדלים שלפחות מצות אלו תהיינה אפויות ביד ולא במכונה, כיון שדרושה כאן כוונה – בזמן האפיה – "לשם מצת מצוה". המצות נקראות בזוהר בשם: "מיכלא דמהימנותא" (מאכל של אמונה), ובשם: "מיכלא דאסוותא" (מאכל של רפואה), שכן אכיל המצה מחזקת את האמונה ומביאה לאדם רפואה בגשמיות וברוחניות.

ליל הסדר

בלילה הראשון של פסח (ובחו"ל גם בלילה השני) עורכים סעודת חג שבה אוכלים מצה, שותים 4 כוסות יין, אוכלים מרור ומספרים ביציאת מצרים. הפעולות הנעשות בליל הסדר מרומזות ב15- סימנים מפורסמים "קדש, ורחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רחצה, מוציא, מצה, מרור, כורך, שלחן עורך, צפון, ברך, הלל, נרצה". ליל הסדר נקרא גם בשם "ליל שימורים", מפני שהיה הקב"ה שומר ומצפה לו לקיים הבטחתו להוציא את בני ישראל ממצרים, ומפני שהוא לילה המשומר מן המזיקין.

קערה

אב המשפחה העורך את הסדר שם לפניו 3 מצות כנגד כהן לוי וישראל, על המצה העליונה (פורסים מפית ועליה) מניחים מצד ימין את ה"זרוע" (=חלק מזרוע של בהמה או עוף, ולמנהג חב"ד – גרוגרת) כנגדו לשמאל-"ביצה", תחתיהם באמצע-"מרור", תחת הזרוע-"חרוסת", כנגדו תחת הביצה – "כרפס", ותחת המרור – "חזרת" (מרור נוסף עבור ה"כורך").

מרור

סוגים מסוימים של ירקות מרים, שאוכלים אותם בליל הסדר, לזכר מרירותה של עבודת הפרך במצרים. עדיף לאכול חסה, ויש האוכלים גם את השורש החריף המכונה "חורת".

ארבע כוסות

4 כוסות של יין (או מיץ ענבים טבעי) שחייבים מדרבנן לשתותם בליל הסדר לזכר 4 לשונות של גאולה : "והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי", שנאמרו ביציאת מצרים, וכנגד 4 כוסות של נחמה שעתיד הקב"ה להשקות לישראל. בין כוס לכוס אומרים קטעים מה"הגדה". נהוג למזוג כוס חמישית ולא לשתותה, ונקראת : "כוסו של אליהו הנביא".

כרפס

ירק ששמים על קערת הסדר. הספרדים מזהים אותו כסלרי-עלים. האשכנזים נוהגים בירקות שונים, ולמנהג חב"ד – בצל או תפוח-אדמה. לאחר הקידוש נוטלים ידים מטבילים הכרפס במי כלח ואוכלים אותו. כרפ"ס אותיות "ס' פרך", לרמז על ששים ריבוא בני ישראל שעבדו עבודת פרך במצרים.

חרוסת

תמיסה העשויה מפירות שנמשלה בהם כנסת ישראל, כגון תפוחים ואגוזים, ויש הנותנים בה גם תמרים ועוד, זכר לטיט שנשתעבדו בו אבותינו, ומרככין אותה במשקה אדום, זכר לדם – המכה הראשונה, וטובלים בה את המרור, לשכך חריפותו.

כורך

בזמן שבית המקדש קיים, נוהג היה הלל לכרוך קרבן פסח, מצה ומרור ולאכלם ביחד לקיים כוה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו ואנו נוהגים גם בזמננו לכרוך מצה ומרור ולאכלם ביחד, זכר למקדש.

הגדה של פסח

בליל חג הפסח מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים, לכן תקנו חז"ל נוסח קבוע של "הגדה". בתחילת ההגדה מזמינים את מי שאין לו אפשרות לערוך את ה"סדר" בעצמו, שיבא ויאכל. בהמשך מספרים על חסדו של הקדוש ברוך הוא שקירב את אבותינו לעבודתו, ועל הניסים שעשה עמם ביציאת מצרים.

דצ"ך עד"ש באח"ב

סימנים שנתן רבי יהודה לזכירת הסדר של עשר מכות מצרים, והן ראשי תיבות של : דם, צפרדע, כינים ; ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך, (מכת) בכורות.

אפיקומן

הפירוש המילולי : ליפתן. כך מכנים את ה"כזית" האחרון של מצה שאוכלים בסוף סעודת ליל הסדר, לפני ברכת המזון, זכר לקרבן הפסח שהיה נאכל על השובע (ואין אוכלים ואין שותים מאומה אחריו). מצפינים את האפיקומן בתחילת הסדר, ויש נוהגים שהילדים מחפשים אותו אחר כך, זכר לגאולה שמועדה היה כמוס וצפון מישראל, וכן להזכיר את ציפייתנו לגאולה השלימה, שמועדה נעלם מאיתנו.

ארבעה בנים

ההגדה הנאמרת בליל הסדר נותנת תשובות ומתייחסת לארבעה סוגים של בנים המגיעים לשלחן הסדר, אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול. כל אחד מהבנים מבטא את עצמו בצורה המתאימה למהותו, ובהתאם למצבו מקבל הוא תשובה מיוחדת בהגדה. יש לשים לב שמדובר כאן על ארבעה בנים היושבים לשלחן הסדר, אבל בדורנו נוסף "בן חמישי", שאינו יודע כלל מהו ליל הסדר ואינו מגיע לשלחן, עלינו מוטל לחפש בן זה, להביאו לשלחן הסדר, ללמדו ולהפכו לבן חכם.

מצה שמורה

חסידים ומהדרים במצות נזהרים מאד שהמצה לא תירטב על ידי מים או על ידי מאכלים שיש בהם רטיבות, זאת מחשש שבמצה נשאר קצת קמח שלא נאפה דיו והוא עלול להחמיץ במגעו עם המים.

בבית חב"ד הקרוב אליכם ישמחו לעזור ולסייע בהדרכה בכל ההכנות לחג הפסח כדי שתוכלו לחגוג כראוי.