מהבית השׁוֹחק אל הבית הצוחק

מספרים על אשה אחת שכשהייתה עוסקת בכביסת בגדי בני הבית הייתה נוהגת לומר שנשמתה יוצאת באחד מעומס מטלת הכביסה . . . באחד הימים צלצל הטלפון בביתה, הילד הקטן ענה. חברתה הטובה חיפשה אותה. הילד השיב לה כי אמו מוציאה כעת את הנשמה . . .

יש פעמים לא מעטות בהם חשה עקרת בית כי דבר מה בממלכתה אינו זורם כהלכה והיא רואה בעיני רוחה את ההתמוטטות הקרבה והולכת, לא אין היא יודעת עדיין למקד דברים, אלא שהיא כן יודעת לומר משפט אחד וודאי, אני אבודה ! . . .

כן, זה לא ממש מגיע ביום אחד כלל לא בהיר, זו תחושה הנבנית על סמך רצף של נתונים מצטברים, חלקם רק מתעשיית ה'נדמה לי' וחלקם מבוססי אמת. הנורא בכל התסריט שעקרת הבית הינה המפיקה והשחקנית הראשית של כל המופע הצונח עליה כרעם באמצע יום קיצי.

מה כבר לא נתתי להם . . . את כל כספי חסכונותיי בזבזתי בקניות חסרות תקדים ובלבד שתנוח דעתם, חדר שינה חדיש לילדים, בגדים משובחים רק להם, לעצמי אינני מפרגנת כלל. אני יכולה ללכת חמש שנים עם אותם בגדים ובלבד שהם יהיו מרוצים. אולם מה לעשות ונפש העוללים אינה יודעת שובעה. כך בדיוק בכל תחומי הבית. שהם ינקו, חס וחלילה, אני אגיש, אני אשטוף . . . אני אשא ואמלט . . . לאן ???

זהו השלב בו מתחילה לחלחל אל תוך תודעת האם, עקרת הבית, האמרגנית הבלתי נדלית. כי היא למעשה בודדה במערכה. בעלה המסור שוחה בים העבודה, מגיע סחוט כלימון מעונת אשתקד ובוודאי שאין מה לצפות ממנו. הילדים, הרי הם גודלו כבני מלכים. מדוע שהם בכלל ירטיבו את ידיהם הענוגות במי הסבון של כיור גדוש כלים . . . מה הבעיה ? תקנו כלים חד פעמיים, הם ימהרו להציע בנדיבות. והאם, היא בקריסה טוטאלית. היא שומעת את כל עצמותיה מזמרות שיר מזמור ונפשה חורקת בחריקת בלמים . . . ! זהו, עד כאן !!!

אלא שדווקא ברגע נתון זה, בדיוק כשנדמה לה כי היא מלאת עוז ותעצומות נפש, דווקא אז מסתבר לה כי אין לה עם מי לנהל את המהלך אשר חדר אל נבכי תודעתה, המהלך אשר היא חשה כמחוייב המציאות, כחמצן טרי הנחוץ להחיות את ריאותיה הדוויות.

לעולם אל תגיעו אל הרגע בו תהליך ההתפכחות מלווה בכאב נפשי ופיזי, רגעי ההתפכחות חייבים להיות דווקא ברגעי העמדת יסודות הבית, רגעים בהם מעבר לחיוכים ולהבזקי המצלמות חייב להיות גם רגע עשייה מושכלת, רגע בו יש לתת את הדעת כיצד על הבית להיראות. מה הם עיקרי הבית ולאיזו מטרה הוא מוקם. כשיודעים מהי המטרה כבר בראשית הדרך, הרי שכל יתר הדברים נעשים כפשוטים וברי ביצוע ואין עוד יציאת נשמה בכל הפעלת מכונת כביסה. כי בבית בו כולם יודעים מה מצפים מהם, מקום בו כולם חשים חלק מעשייה כוללת, אין העול מונח על כתפי אחד מבני הבית. זו הדרך להצמחת דור ישרים יבורך מתוך בריאות ושמחה.