התוועדות חסידית

התוועדות או, אם תרצו, פ‏אַרבר‏ענגען (ביידיש: להתענג בצוותא)… קשה לתאר בכמה מילים אבל בכל זאת.

התוועדות חסידית היא התכנסות של חסידים למסיבה של מצוה שמטרתה חיזוק רוחני ואהבת רעים, המשלבת דברי תורה, סיפורים חסידיים, הרמת כוסית ’לחיים’ ושירת ניגונים בצוותא.

יש התוועדות עם הרבי המשמיע בה דברי תורה, ובין הדברים הקהל אומר ’לחיים’ ושר ניגונים חסידיים. יש התוועדות בין החסידים עצמם, לרוב עם משפיע או אישיות רבנית כלשהי. התוועדות נערכת בדרך כלל במועדים חסידיים כדוגמת חג הגאולה, שבתות וכדומה.

ואמרו:"מה שהתוועדות חסידית מסוגלת לפעול לא יכול לפעול אפילו מלאך מיכאל". אימרה זו הסביר מייסד חסידות חב"ד – רבי שניאור זלמן מליאדי, שכאשר האב רואה שבניו מסבים באחדות, הוא מתעורר בחשק למלא את כל משאלותיהם, גם אם בדרכים ה’מקובלות’ (כגון באמצעות המלאכים) אינם זכאים לכך. ואכן, במסורת החסידית סיפורים רבים על אנשים שנושעו לאחר שהשתתפו בהתוועדות והתברכו.

בהתוועדות מקובל לשתות ’לחיים’. לרוב מדובר בשתיית משקה חריף. חשוב להדגיש כי הרבי מליובאוויטש הסתייג מהפרזה יתר על המידה ואסר על בחורים ואברכים מתחת גיל 40 לשתות יותר מכמות של רביעית. אמירת ’לחיים’ במהלך ההתוועדות, היא זאת שעושה את ההתוועדות לאירוע ייחודי, בניגוד לדברי התעוררות הנאמרים שלא במסגרת ההתוועדות.

בסיבת אמירת ’לחיים’ מובאים במסורת החסידית טעמים שונים. אחד המרכזיים שבהם הוא משל המדמה את ירידת הנשמה בגוף, לבנו יחידו של המלך שנשלח על ידי אביו לכפר מרוחק מעיר המלוכה, מתוך כוונה שיתערה בחיי התושבים ויקרב אותם אל המלך. הבן השתלב בחיי הכפריים הפשוטים שבאותו הכפר, עד שברבות הימים נעשה כאחד מהם ושכח את מוצאו ומטרת הגיעו למקום. יום אחד הגיע לכפר שליח מעיר המלוכה, בחפשו את בן המלך. אחר מאמצים רבים מצא אותו ומסר לו מכתב אותו ביקש להעביר אליו אביו, המלך. בן המלך פתח בהתרגשות את המכתב, ובו כתב לו אביו כי בטוח הוא שעושה הוא את שליחותו נאמנה ותיכף יסיימה ויחזור לארמון המלוכה. בקוראו את הדברים זלגו עיניו של בן המלך דמעות רותחות על כי שכח את מטרת הגיעו, ולא רק שלא ביצע את משימתו, אלא עוד זאת שנראה הוא עתה כאחרון הכפריים המגושמים. כעבור זמן התנער וחשב לעצמו: אמנם נראה אני כאחד מהם, אך בעצם איני כמותם. הם אכן כפריים פשוטים וכאלה ישארו לעולם, אך אני בן של מלך הנני. התעורר בשמחה וביקש לצאת בריקוד, אך חשש שיביטו עליו הכל כמשוגע. מה עשה? הזמין את כל בני הכפר לבית המרזח המקומי, לשתייה על חשבונו. שתה בן המלך עם הכפריים כוסית אחת ועוד אחת, וכטוב לבם יצאו הכל בריקוד.

וכך היה נוהג המשפיע לסיים את המשל: הם רקדו והוא רקד. אך הם רקדו בגלל הוודקה, והוא רקד על היותו בן של מלך… והנמשל – היו אומרים החסידים – היא הנשמה שירדה והתלבשה בגוף, כדי שתעבוד את ה’ בעולם הזה. אך לעתים שוכח האדם את יעודו וגורר את הנשמה למקומות ירודים וחומרניים. מה עושים? יושבים ומתוועדים. במהלך ההתוועדות אומרים מעט ’לחיים’, מתקלפות המחיצות ונחשפת האמת הפנימית. הגוף החומרי שמח בגלל המשקה, ואילו הנשמה שמחה על היותה בנו של מלך מלכי המלכים…

חג הגאולה וראש השנה לתורת החסידות – י"ט בכסלו. 

על סגולתו של היום הזה נאמר:

"כשם שבראש-השנה ניתנת החיות לכל השנה, כך בי"ט בכסלו נפתחים במרום אוצרות השפע והברכה של פנימיות התורה, וכל אחד ואחד מישראל יכול לשאוב כוחות חדשים ללימוד החסידות ולהליכה בדרכיה".

באחת מאיגרותיו של כ"ק אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש, הוא מכנה את י"ט בכסלו 'ראש-השנה לחסידות'. שכן, כשם שבראש-השנה ניתנת החיות לכל השנה, כך בי"ט בכסלו נפתחים במרום אוצרות השפע והברכה של פנימיות התורה, וכל אחד ואחד מישראל יכול לשאוב כוחות חדשים ללימוד החסידות ולהליכה בדרכיה.

חג הגאולה מזכיר לנו, כי החסידות היא התגלות של חלק נשגב בתורה, כהכנה לביאת משיח-צדקנו. כשם שבאה שעה שבה נתגלו המשנה והגמרא וספרי הראשונים וקבלת האר"י ז"ל – כך הגיע זמן, שבו החל להתנוצץ אורו של משיח, ובו ניתנה לנו האפשרות לטעום ממכמניה של פנימיות התורה, שתתגלה במלואה בתורתו של משיח.

החסידות נועדה לכל יהודי ויהודי, לפשוטי-עם ולגאוני-עולם, לתלמידי-חכמים ולאנשי-עמל. היא מחיה את הנשמה; מרווה את הדעת בהבנה מעמיקה בגדולת הבורא, ובעומק משמעותן של התורה ומצוותיה; מפיחה שמחה והתלהבות בעבודת הבורא; היא החיות הפנימית בחיי היהדות.

מועד תמידי

מסופר, שלאחר שחרורו של בעל התניא היו חסידים שביקשו לכתוב 'מגילת י"ט כסלו', ושאלו על כך את פי הרבי. בעל התניא לא הרשה לעשות את הדבר ואמר: "זה היום יוקבע למועד תמידי בישראל, אשר בו יתגדל ויתקדש שמיה רבה ויתעוררו אלפי לבבות בישראל בתשובה ועבודה שבלב, כי המעשה (סיפור המעשה) חקוקה בלב ישראל דלעילא וכתובה בלב ישראל דלתתא".

כלומר, סיפור הגאולה אינו צריך להיות כתוב, מכיוון שהוא דבר חי ונצחי. הרבי ניבא אז, כי יום זה ייקבע "למועד תמידי בישראל". ואכן, מאות ואלפי ההתוועדויות של חג-הגאולה שמתקיימות ביום זה בכל מרחבי תבל מדי שנה בשנה – הן עדות חיה להתגשמות דבריו הקדושים.

על-כן נתברך כולנו, כמנהג חסידים: "חג שמח! לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תיכתבו ותחתמו"!

שאל בבית חב"ד היכן וכיצד תהיה ההתוועדות החסידית לחג הגאולה.