שביל-הזהב בין ניגודים

הרבי הריי"צ הגיע לאמריקה ממש ערב השואה. הוא היה חולה, לאחר העינויים שעבר בכלא הסובייטי, שאליו הושלך בעקבות פועלו לשמירת גחלת יהדות רוסיה. אולם מיד עם הגיעו לאמריקה הסתער כארי על המשימה החדשה שהציב לעצמו – לעורר את היהדות במדינות הרווחה ולהילחם בגלי הטמיעה וההתבוללות.

המאבק הזה, שבו התחיל הרבי הקודם ושאותו פיתח והרחיב לממדי-ענק חתנו וממלא-מקומו, הוא למעשה פריצת-דרך היסטורית בהתמודדותה של היהדות עם אתגרי העולם המודרני.

התורה – אמת מוצקה

עד אז היו קיימות בעולם היהודי שתי דרכים בלבד. אחת דגלה בהסתגרות מפני העולם הגדול ובהגבהת החומות שיגנו על הדור הצעיר מפני הרוחות המנשבות בחוץ. הדרך השנייה ייצגה התפשרות על ערכים יהודיים למען ההשתלבות בתוך העולם המודרני. אלה כאלה ראו בעולם המודרני סתירה לדת-ישראל, והשאלה הייתה – על מה מוותרים.

הרבי מליובאוויטש סלל דרך חדשה, שבשעתו נראתה נועזת ביותר. לשיטתו, אין שום סתירה בין העולם לבין התורה. יותר מזה: עקרונית לא תיתכן סתירה כזאת, מאחר שהעולם כולו נברא על-פי התורה ובשביל התורה. אם נראה שיש סתירה – זו אשליה או דעה קדומה בלבד.

הרבי הדריך מדענים, אנשי-עסקים, אמנים וראשי קהילות ברחבי העולם, כיצד אפשר לעסוק בפעילות המקצועית מבלי לוותר אפילו על קוצו של יו"ד בענייני יהדות. באיגרותיו הרבות לאנשי-מדע, באותן שנים, הוא מתרעם על הנימה המתגוננת, שיש בה משום התבטלות למוסכמות המדע והתרבות. הרבי גרס, שהגישה צריכה להיות הפוכה, מאחר שהתורה מעניקה לאדם את המשענת האמיתית והיציבה ביותר, בעוד התאוריות המדעיות מתחלפות בזו אחר זו.

הרבי לימד והדריך למצוא את החבל הדק העובר בין קטבים. בראייתו המיוחדת הצליח לגשר על פערים שנראו סותרים. ועובדה, הוא הצליח לחולל את הבלתי-ייאמן – חסידים, יראי-שמים ובעלי הופעה חסידית מקורית, מגיעים לכל קצווי תבל, אינם נדחים על-ידי אנשי המקום, ולא זו בלבד אלא בתוך זמן קצר נעשים דמויות-מפתח בהחייאת חיי היהדות במקומות הנידחים ביותר.

הדרך הזאת – שאומצה ברבות השנים על-ידי מרבית החוגים ביהדות הדתית והחרדית – נובעת למעשה מראיית המטרה והתכלית של כל ההתפתחות המדעית והטכנולוגית. אמנם בימינו משתמשים בכלים אלה שימושים שונים, אבל התכלית שלשמה נתגלו היא כמאמר המשנה: "כל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא בראו אלא לכבודו".