אין עקרת-בית "רגילה"

ב"ה י"ב אדר, תש"מ
ברוקלין, נ.י.

מרת…
ווסט אורנג', ניו ג'רסי
ברכה ושלום:

הריני לאשר את קבלת מכתבך מיום ה-23 בפברואר, עם המצורף אליו.

אני בטוח שאין כל צורך להסביר לך באריכות שלעולם הזה, כמו ליקום בכללו, יש בורא ומנהיג שקבע את דיני ההתנהגות המתאימים לכל אחד ואחד מהנבראים שלו. זה יהיה לא הגיוני להניח שהבורא עזב את המין האנושי לתחבולות שלו. בעצם, בעולם מכירים בכך שישנם דינים ועקרונות אלוקיים מסוימים שחייבים להנחות את התנהגותו של האדם בחיי היום-יום.

בנוגע אלינו היהודים, שהקב"ה בחר בנו כעם קדוש כאשר הוא נתן לנו את התורה בהר סיני, דרך החיים שלנו היא נבדלת ושונה לחלוטין, והיא חובה על כל יהודי ויהודי ללא יוצא מן הכלל.

ברור מאליו גם שמכיוון שהקב"ה נתן לנו את התורה והמצוות לחיות על פיהם, הוא גם סיפק לכל יהודי את היכולת לחיות על פי הציפיות שלו. לא משנה איך היהודי חי בעבר, יש לו את היכולת המלאה לנהל את החיים שלו או שלה בהתאם לרצון השם, היינו בהתאם לתורה ולמצוות, אפילו אם פירוש הדבר שינוי קיצוני. כך שבניתוח הסופי, זה בעיקר עניין של הרצון והנחישות של האדם עצמו.

אף-על-פי שהקיום היום-יומי של המצוות הוא "חובה" כשלעצמו, משום שהן הרצון של הקב"ה, הן גם הצינורות לקבל את ברכות השם בכל המצטרך. וכמובן, תמיד יש מקום להתקדמות בכל ענייני טוב וקדושה, תורה ומצוות.

לאור האמור, הנני משוכנע שתרגישי שמחה ואסירת-תודה באמת על כך שבתך בחרה בדרך החיים האמיתית של התורה והיא נחושה להקים את ביתה על יסודות נצחיים. ובעזרת השם ובברכותיו, היא בוודאי תהיה מקור לנחת ושמחה אמיתית עבור ההורים והסבים שלה וכל המשפחה.

אני חייב להסתייג מהתיאור שלך את עצמך כ"עקרת-בית יהודיה רגילה". להיות עקרת-בית, בייחוד עקרת-בית יהודיה, זה בכלל לא דבר "רגיל". לעקרת-הבית היהודיה ניתנה אחריות עצומה בתור עקרת-הבית, "היסוד של הבית", משום שזוהי בעיקר האחריות והזכות שלה ליצור את האווירה הנכונה בבית ולהאיר אותו באור ובחמימות של חיים יהודיים. ומכיוון שניתנה לה אחריות כזאת, ברור שהקב"ה חנן אותה גם בתכונות ובכוחות הנחוצים כדי לבצע זאת במידה המלאה ביותר.

בכל האיחולים הלבביים, ומאחל לך ולאשר לך פורים שמח ומעורר,
בברכה, 

[חתימת יד קודשו של הרבי]