בין האורחים שבאו אל הבעל-שם-טוב היה יהודי כפרי שגר באחד הישובים ליד העיר מעזריטש. כשבא האורח להפרד מרבו ביקש ממנו הבעל-שם-טוב שיעבור דרך העיר מעזריטש ולמסור דרישת שלום ממנו לתלמידו האהוב, רבי דובער.
כשהגיע למעוריטש היה בטוח כי יוכל בנקל למצוא את ביתו של הרב המפורסם, תלמיד הבעש"ט. אך מה רבה היתה הפתעתו כשרבים לא הכירו את הצדיק ולא ידעו היכן הוא גר. רק לאחר מאמצים רבים, כשהגיע כבר כמעט לקצה העיירה, נזכר אחד התושבים כי ישנו כאן איש בשם 'בער' המלמד את הפעוטות תורה בביתו, אולי זה האיש אליו נשלח.
כך נקלע לאחת הסמטאות ומצא את עצמו מול ביתו של המלמד, בית קטן, ישן ורעוע. במבט חיצוני קשה היה להאמין שאנשים גרים בו. רוב שמשות החלונות היו שבורות והעניות ממש זעקה מקירות הבית. רק לאחר שנפתחה בפניו הדלת ולמולו עמד יהודי בעל זקן עבות והדרת פנים הבין כי מצא את האיש אשר חיפש.
עד שרבי דובער סיים את שיעורו המתין האורח בפינת החדר והסתכל סביבו. המראה זעזע אותו עוד יותר. הרב הצדיק ישב על בול עץ והתלמידים הצטופפו על הקרשים שלפניו. הוא נזכר כי בדרך פגש באחד ממכיריו שהיה גם חוא מחסידי הבעש"ט והלה סיפר לו כי כבר כמה קהילות הציעו לרבי דובער את כסא הרבנות בעירם והוא השיב את פניהם ריקם והמשיך ללמד ללא קבלת שכר. משגמר הרב את שיעורו לא יכול האורח להתאפק ושאלו :
אני רחוק מלהיות עשיר, ופרנסתי בדוחק, אבל אם תבואו לביתי תמצאו שם, ברוך-השם, כסא וספסל מטות וכלים נאים. איך אפשר לחיות בתנאים כאלה ובפרט שהכל בכוונה תחילה?
ענה לו הרב בדרך שאלה ; כשאתה נוסע בדרך האם גם אז אתה לוקח עמך כלים נאים מהבית ודואג לאותם תנאים כמו בביתך?
השיב האורח בתמימות: בדרך זה אחרת, מוותרים על כל התענוגות, אין מקפידים לישון על מיטה משובחת או לאכול בכלים נאים ומסתפקים בתנאים המינימליים ביותר. אמר לו הרב המגיד : דע לך כי כל חיינו בעולם הוה הם רק פרוזדור ודרך לימות המשיח והעולם הבא. כל עניני העולם הגשמי, צורכי הגוף – האכילה והמגורים – הינם ארעיים בלבד. תפקידנו הוא להרבות ולהתחזק בענינים רוחניים, לימוד התורה וקיום מצוותיה, שהם אלו המהוים את ההכנה והכשרת הדרך לימים שיבואו, ימות המשיח והעולם הבא.
