מר סגל יצא כהרגלו לטייל קצת בשעת בין הערביים. מאז יצא מבית הרפואה, לאחר התקפת הלב שעבר, זוהי כל פעילותו הגופנית במשך היום. בדרכו פגש במכר ותיק, ר' שלמה גרינוולד, מזקני חסידי חב"ד בארץ ישראל. מר סגל היה שרוי בדיכאון ממצב בריאותו, הוא לא האמין שיצליח "לצאת מזה". למרות דבריו המדובבים של בן שיחו לא השתנה מצב רוחו, גם כאשר פנה אליו החסיד בשאלה: "מכתב לרבי מליובאוויטש כבר כתבת?".
זאת עליכם לדעת. מר סגל הוא יהודי שומר תורה ומצוות, מוקיר ומעריך את פעילותו מעשיו וגדלותו של הרבי בכל תחומי היהדות וסודות התורה, אולם מעודו לא האמין שיש קשר בין הרבי לבין רפואתו.
"מה פתאום שאכתוב עכשיו לרבי?" שאל בתמיהה, "כשהיה לי טוב בחיים והייתי בריא לא כתבתי לו, ופתאום עכשיו, כשנעשה לי רע, אתחיל לכתוב אליו? וחוץ מזה, במה יכול הרבי מניו-יורק לעזור לי…?".
לשווא ניסה ר' שלמה לשכנעו, תוך שהוא מזכיר ידידים ומכרים שעזרתו של הרבי שינתה את מצבם מקצה לקצה. מר סגל עמד כסלע איתן בסירובו. לבסוף שלף ר' שלמה את "נשקו" האחרון: "מה דעתך שאני אכתוב לרבי על מצבך ואבקש את ברכתו?".
לכך כבר לא יכול היה מר סגל לסרב. הוא נענה לתחנוניו של ידידו אך בתנאי שיאפשר לו להוסיף מספר מילים בסוף המכתב.
ר' שלמה אכן כתב את המכתב האמור וכשהגישו למר סגל הוסיף הלה בשולי הגיליון: "רבי! כאבי הלב שלי איומים! אינני יכול לסבול עוד! התפלל עלי שאמות במהרה…".
המכתב נשלח אל מעבר לים וכעבור כשלושה שבועות הגיע התשובה מהרבי, בת שורה אחת: "נא לבדוק את מזוזות הבית".
היטיב לתאר את השפעתה המידית של תשובת הרבי בעל המעשה עצמו, מר סגל: "ניגשתי למזוזה וברגע שהוצאתי את המסמר שהחזיק את המזוזה הרגשתי כאילו נעקר מסמר מליבי!".
את מזוזות הבית נתן לרב אלימלך קפלן ז"ל, רב שיכון חב"ד בלוד לצורך בדיקתן. הרב פתח את המזוזה בחן אותה מכל פינותיה והעביר מבטו אל מר סגל. שוב הסתכל הרב במזווה שלפניו ושוב העביר מבטו אל העומד מולו. "ידידי היקר" – אמר – "אתה והמזוזה שלך מתאימים זה לזה להפליא. לשניכם אותה מחלה, שניכם חולי לב…".
מר סגל היה קצת נבוך. נראה לו שהרב מהתל בו. מילא הוא, חולה לב, אך במה "חולה" המזוזה?!
הרב מיהר להסביר את דבריו תוך שהוא מציג לפניו את המזווה: "ראה, בפסוק "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" המילה לבבך מחוקה לגמרי…".
מיד נתן לו הרב מזוזות חדשות כשרות למהדרין במקום המזוזות שנמצאו פסולות ומר סגל הלך בשמחה לביתו לקבוע את המזוזות החדשות.
למחרת בבוקר התעורר משנתו, התלבש והודיע לאשתו כי הוא מרגיש בטוב והוא הולך לבית-כנסת ומשם לעבודתו…
"השתגעת?!" – הזדעקה זו – "הרי אתה חולה לב מסוכן! במקרה הטוב ביותר תחזור לבית-הרפואה ומי יודע מה יהיה אז?".
הסיפור אודות המזוזה הפסולה לא שכנע את הרעיה הדואגת שהחליטה כי בעלה חייב לגשת לבדיקה אצל הרופא שתאשר או תכחיש את טענותיו.
משרק ראה את מר סגל בפתח המרפאה נתכרכמו פניו של הדוקטור. בדרך כלל היתה נוכחותו של פציינט זה במרפאתו מעידה שהמצב גרוע ביותר!
בתמיהה מהולה בלא מעט ספקנות שמע את ה"בשורות" מפיו של מר סגל. תחילה ניסה להתחמק מבדיקה ללא צורך, אך הזוג שרצה להעמיד את הדברים על מקומם הפציר ברופא לבצע את הבדיקה בכל אופניה האפשריים.
כעבור שעה קלה היו התוצאות בידיו של הרופא. הוא עלעל בדפים שלפניו והסתכל חליפות במר סגל, דבר שהזכיר למר סגל את התנהגותו של הרב קפלן.
הפעם היה ההסבר מעל דפי תוצאות הבדיקה הרפואית: "בבדיקה הראשונה, לפני כ-3 חודשים נראה המצב עגום. ליבו של החולה נמצא במצב מאוד מסוכן. בבדיקה שערכתי היום הרי שמצבו של הלב כשל בריא לחלוטין. כאילו נולד מחדש!".
אנשי מעשה נוהגים לבדוק בחודש זה [אלול] תפילין ומזוזות… (קיצור-שולחן-ערוך)
מן הראוי לבדוק לפחות פעם אחת בשנה את כל מזוזות הבית ופרשיות התפילין.
