נער צעיר התייצב יום אחד בשנת 1954 לפני הרבי כדי לקבל את ברכתו לקראת חגיגת הבר-מצוה שלו. הוא הופתע כאשר הרבי שאלו באנגלית, "איזה ספורט חביב עליך ביותר"?
"בייסבול", ענה הנער.
"האם הנך משחק לפעמים בייסבול עם חבריך" ? שאל הרבי.
"כן."
"והאם צפית פעם במשחק מקצועי"?
"בודאי שכן".
"מה ההבדל בין המשחקים שלכם למשחק מקצועי"?
"רבי, כאשר אנחנו משחקים, זה משחק לא רציני, אך המשחק המקצועי הוא משחק על באמת".
הרבי פנה אל הנער בחיוך, "בתוך לבך קיים מגרש רחב. שתי הקבוצות שעל המגרש הן היצר הטוב והיצר הרע. עד היום הם שחקו משחק ילדים, משחק לא רציני. אך מהיום והלאה, המשחק הוא משחק 'על באמת'. זכור, בדיוק כמו בבייסבול, הצד שישחק יותר טוב, הוא ינצח. אם רק תרצה מאוד, תוכל תמיד לנצח את היצר-הרע שלך".
אתה שחקן או אוהד?
במשחק בייסבול יש לכל קבוצה אוהדים ותומכים משלה המריעים לה, לעודדה לקראת הנצחון. כאשר הקבוצה מפסידה במשחק, האוהדים חשים אכזבה כמובן. סידרה של כשלונות מצד אותה קבוצה תגרום להם, מן הסתם, תסכול עוד יותר גדול. הם יאבדו עניין בקבוצה זו ויעבירו את נאמנותם לקבוצה אחרת. השחקנים עצמם, לעומת זה, יתמידו לדבוק בקבוצתם ; הנאמנות שהם חשים כלפי קבוצתם יותר איתנה, ויכולה לשאת את אכזבת הכישלון.
רעיון זה, רלוואנטי לתורת הנפש ולשאלה כיצד האדם מתמודד עם תסכול ומצוקה. יש טיפוסים שיתנהגו כמו אוהדי קבוצת הספורט. אם טיפוס כזה נתקל במצוקה, הוא בדרך כלל ינסה להתעלם ממנה, ולעתים קרובות ינהג באופן של חוסר שליטה וחוסר עקביות. לעתים קרובות הוא יחליף את דרכי פעולתו כדי לברוח מכל מה שגרם לו תסכול ואכזבה.
לעומת זאת, קיים טיפוס מסוג אחר, הדומה לזה של שחקני הקבוצה. מבלי להתחשב במה שקורה במהלך חייו, הוא תמיד יתאמץ בכל כוחו להביא לכך שהחיים יתנהלו באופן הראוי. אנשים כאלה מתיחסים אל כל מה שקורה להם כאל חלק ממערכת מאורעות שתוכננה מלמעלה לטובתם בלבד.
למותר להעיר כי סגנונו של הטיפוס השני מצביע על חוסן נפשי, על אדם המסוגל לפגוש את המצוקה פנים אל פנים ולהתמודד עמה. יכולתו להפיק מקסימום של תועלת מכל המצבים, אפילו אלה המלאים קשיים, נובעת מהכרתו שאף הללו גדושים בהזדמנויות לפיתוחם ועידונם של תכונות אופיו. אתגרים אלה, אם מסתכלים עליהם כהזדמנויות, יכולים לשמש כגורם להתעלות, הן של האדם והן של סביבתו.
