לא אחת כאשר אנחנו נפגשים עם יהודים בחוגי בית, שיעורים וכדומה, ומסבירים נושא זה או אחר ביהדות, אנו נשאלים: "למה לא לימדו אותנו את זה בבית הספר?!" "למה לא סיפרו לנו על כך שהיינו ילדים!" "למה?… למה?… למה?"
בכל שאלות ותשובות ישנם תשובות המשאירים שאלות, וישנם שאלות שהם עצמם התשובות ולדוגמא: תלמיד איחר לשיעור, ונשאל על-ידי המורה "מדוע איחרת?" כאשר תשובת התלמיד תהיה "התעוררתי מאוחר…" התשובה היא אומנם הסבר לאיחור, אך אין היא משנה את העובדות, והשאלה על האיחור קיימת, בבחינת "אני אומנם אשם אבל יש לי הסבר". אך כאשר התלמיד יענה: "הייתי בזמן, פשוט ישבתי במקום אחר…" יותר אין לנו שאלות "מדוע איחרת?" הוא לא איחר!
ישנם גם שאלות שהם עצמם משמשים בעצם כ"תשובה" לשואל, לדוגמא: לא אחת אנו נשאלים: "מדוע אסור לנסוע במכונית בשבת? הרי אין פסוק בתורה האומר: "אל תיסע במכונית ביום השבת". וכאשר נבדוק את התנהגותם של השואלים עצמם לגבי קיום ושמירה של מה שכתוב בתורה כמו לדוגמא, בתורה נאמר במפורש "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת…" האם זוהי הסיבה הגורמת להם לא לעשן בשבת?! הם מיד יסבירו את עצמם ב"תראה… אנחנו, לא דתיים…", ואם מה השאלה "איפה כתוב?!" כאילו שאם היה כתוב במפורש היה שומר על זה, בו בזמן שאת מה שכתוב במפורש הוא גם אינו משדל כל כך לשמור?! אין זאת אלא השאלה "איפה כתוב" היתה בעצם תירוץ להתנהגותו…
אילו היינו מתייחסים לשאלות של עצמנו, לפחות, בצורה הנכונה, בלי לנסות להחליק ולברוח מהאמת, אם היינו קצת יותר אמיתיים עם עצמנו, הרבה "שאלות" היו כלא היו מיד.
אם באמת יש לך את השאלה "למה לא לימדו אותנו בבית הספר?!…" במקום "לבכות על חלב שנשפך" למה שלא נעשה משהו, נלמד עכשיו, נצטרף לשיעורים, לחוגי-בית וכדומה, כל החיים הם בית ספר, אתה יכול ללמוד עכשיו!
אם באמת כואב לך "למה לא סיפרו לנו כשהיינו ילדים?!" מדוע אינך עושה הכל שילדיך לא ישאלו שאלות אלו ודוגמתן?!
חינוך ולימוד אינה השכלה, גם כאשר אתם אכן, שולחים את ילדיכם לבתי ספר יהודיים, ומשלמים על כך סכום עתק, – כמובן שזה יותר טוב מכלום – אך אין זה אומר שאתם נותנים לילדיכם חינוך-יהודי.
כאשר הילדים לומדים בבית הספר שאסור לאכול לא כשר, שצריכים לשמור שבת, שמזוזות חייבות להיות בכל פתחי הבית היהודי, שצריכים להתפלל וכדומה. אך הם מגיעים הביתה ורואים בדיוק הפוך, הם לומדים מכך, שכל מה שלומדים בבית הספר שייך לבית הספר… שם צריכים לשמור מצוות, שם צריכים לכבד אב ואם וכו' וכו', אבל לגבי התנהגותו בבית, בחוץ, אין זה מחייב! האם לכך יכולים אנו לקרוא חינוך יהודי?!
אין זו תאוריה, זוהי המציאות, וכל מי שרוצה לראות את ההבדלים מוזמן לבדוק ולחפש…
כל ההסברים והתירוצים שבעולם לא יעזרו כאשר העיקר, הזיקה, הזהות, היחס החם, הקשר של הילדים והיהדות אינם…
בבית ההורים הם המחנכים הראשיים של הילדים, הם הם האחראים לחינוכם, והם יהיו אלו שיצטרכו לענות לשאלות הילדים, הגיע הזמן לחשוב על כך ברצינות.
