כולנו יודעים שחתונה ומתנות הולכים ביחד. החתן קונה לכלה, הכלה קונה לחתן, וכן הלאה. אבל מה יעשה חתן שאין לו כסף לקנות מתנה לכלה? שמעתי על חתן כזה, שהצליח לתת לכלה מתנה שלא עולה כסף, אבל שווה כל הון שבעולם. נראה לי שהרבה כלות היו מוכנות לוותר על התכשיטים היקרים, רק כדי לקבל מתנה מסוג כזה.
היה זה הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין, שהגיע לחתונה עני ואביון. חסר אמצעים. בחתונה (בחדר ה"ייחוד") פנה החתן אל הכלה ואמר לה: אני מצטער שלא היה לי כסף לקנות לך שום מתנה. אבל במקום זה החלטתי לתת לך מתנה אחרת – בכל פעם שיהיה בינינו ויכוח, בכל פעם שיתעורר קונפליקט, אני יהיה זה שיוותר לך…
השבוע בתאריך י"א בחשוון אנחנו מציינים את יום פטירתה של "מלכת העולם בויתורים", הלוא היא רחל אמנו…
את הויתור המפורסם שלה, כולנו מכירים. היה זה כאשר יעקב ורחל החליטו להתחתן, וחששו כי לבן יעשה 'קומבינה' ויתן את לאה ליעקב במקום רחל. הם לא רצו לוותר זה על זו, ולכן החליטו ליצור 'קוד כניסה' שיודעים אותו רק שניים בעולם – יעקב ורחל. ברגע שלאה תיכנס לחופה, יבקש ממנה יעקב את הקוד, וכאשר לא תדע – תתגלה התרמית.
ברגע האמת, רחל תכננה ללבוש את שמלת הכלה אך לבן החליט שלאה תיכנס לחופה. לרחל היו את כל הסיבות שבעולם לא לגלות את הקוד. שהרי מהצד של רחל היא עלולה להפסיד לנצח את הבעל לו היא מחכה כבר שבע שנים (!), ואילו מהצד של לאה היא מקסימום תתבייש קצת מפני יעקב ותיאלץ לחזור הביתה.
אבל ברגע האחרון רחל החליטה לוותר. היא ראתה את לאה ניגשת לחופה בחסות החשיכה, והחליטה שהיא מוכנה לוותר על הדבר הכי יקר בחייה – על חתנה – ובלבד שאחותה לא תתבייש. היא ניגשה ומסרה לה את הקוד – את ה"סימנים" – וההמשך ידוע, "ויהי בבוקר והנה היא לאה"… בסוף ה' עזר ולבן הסכים שגם רחל תתחתן עם יעקב.
אבל לא על הויתור הזה רציתי לדבר.. יש שני ויתורים אחרים, פחות מפורסמים, ושניהם התרחשו בדיוק היום לפני כ-3500 שנה. כן, בתאריך שיחול בשבוע זה – י"א בחשוון.
ביום, בי"א בחשוון, נולד בנה השני של רחל – בנימין. הלידה שלו הביאה לפטירת אמו – רחל אמנו – והיא בגיל 36 בלבד. רחל הקריבה את חייה למען בנה.
ואם הויתור הזה לא הספיק, הגיע אחריו ויתור נוסף, קשה לא פחות. הדבר היחיד שנשאר לרחל זה מקום הקבורה. במערת המכפלה היה מקום לארבע זוגות – אדם וחווה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, ועכשיו נשארו עוד שני קברים, האחד ליעקב והשני לאשתו. ומי אשתו העיקרית של יעקב? כמובן, זו רחל.
רחל נפטרה ליד בית לחם. זה לא רחוק מחברון. הכבוד האחרון שמגיע לה הוא להיקבר במערת המכפלה, עם האבות והאמהות, ליד מקומו של בעלה יעקב.
אבל גם על זה היא מוותרת. גם את זה היא מפסידה. במקום זאת היא נקברת על אם הדרך, ליד בית לחם, ואת מקומה במערת המכפלה תופסת לאה. רחל נשארת בודדה כ-3500 שנה, עד היום.
האם ויתור הוא חולשה או עוצמה? מסתבר שיש שני סוגי ויתור: יש ויתור הנובע מחולשה, זהו יתור שנעשה בעל כורחי. לא רציתי לוותר, ובלית ברירה פשוט לחצו עליי ונאלצתי לוותר. לאחר מעשה אני מרגיש ממש רע עם עצמי, הויתור לא עושה לי טוב…
אך אצל רחל הויתור נבע מתוך עוצמה! זהו ויתור שנעשה מתוך בחירה. מתוך רצון מלא. אומנם רציתי דבר מסוים, אבל אחר כך החלטתי שאני מוכן לוותר עליו למען ערך עליון יותר. כעת זה מה שאני רוצה, ואני שלם עם זה. כאשר הדבר בא מתוך רצון מלא, הויתור משאיר תחושה טובה בלב, ואפילו יכול למלא את האדם בשמחה. הוא לא משאיר שום צלקות, ואינו גורם לשבירת האישיות. להיפך, זה נובע מתוך עוצמה.
תאמינו או לא, אבל בדיוק הנושא הזה עלה במשפחתו של יעקב אבינו. היה זה עשרות שנים אחרי פטירתה של רחל. יעקב חי במצרים, והוא מרגיש שרגעיו האחרונים הגיעו. הוא אוסף את ילדיו ונפרד מהם. לפני כן הוא מדבר עם בנו יוסף. ועל מה הוא מדבר איתו? על פטירתה של אמא.
תחשבו לעצמכם על הסיטואציה: אבא נפרד מבנו האהוב, ומדבר איתו על אמא זכרונה לברכה. מסתבר שיוסף נושא איתו צלקת כואבת מפטירתה של אמא. כואב לו למה אמא נקברה לבד, למה היא בודדה, למה לא נקברה במערת המכפלה. את הכאב הזה הוא נושא איתו עשרות שנים. יוסף הצליח לעבור דברים קשים מאוד ולשרוד – הוא הושלך לבור, נמכר לעבד, הוכנס לבית הסוהר, הפך למשנה למלך. הוא שרד הכול. שום דבר לא הצליח לשבור אותו. אבל היה משהו אחד שכן הציק לו כל הזמן – למה אמא בודדה?
ואז יעקב אומר לו: בני יקירי, כדאי שתדע שאמא לא ויתרה מתוך חולשה. היא לא נקברה שם בלית ברירה, נגד רצונה. אמא ויתרה מתוך עוצמה, מתוך בחירה מלאה. אם תשאל את אמא עכשיו איפה היא רוצה להיקבר – היא תאמר "בדרך אפרת היא בית לחם". והסיבה לכך, מפני שבעוד כאלף שנה יגלה נבוזראדן שר צבא בבל את היהודים בחורבן בית ראשון, והם יעברו בדיוק בדרך הזו – "בדרך אפרת היא בית לחם". שם הם יפקדו את קברה של רחל אמנו, ויבכו שם. רחל תצא ותעמוד מול הקב"ה ותתחיל אף היא לבכות. "קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה". היא תבכה על בניה ותבקש מה' שיציל אותם. וה' יענה לרחל: "מנעי קולך מבכי, ועינייך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם". מה הכוונה "כי יש שכר לפעולתך"? על איזו "פעולה" מדובר? מדובר בדיוק על הויתור הזה של רחל, שהסכימה להיקבר על אם הדרך. אומר לה הקב"ה: "כי יש שכר לפעולתך" – יש שכר לויתור הזה, ובזכותו אני אציל את הבנים שלך.
וזה המסר עבורנו: "כי יש שכר לפעולתך". כאשר אנחנו מוותרים, הקב"ה מעניק לנו שכר וגם הוא מוותר לנו, ומעניק לנו שפע של ברכה והצלחה!
