במשך תקופה ארוכה, רגילים היינו לראות את המוני האנשים המחכים לקבלת שטר הדולר לצדקה מידי הרבי . רבים מנצלים הזדמנות זו לשטוח בפני הרבי את בקשותיהם בכל תחמי החיים. ולכל אחד משיב הרבי בסבלנות ובחן המיוחד לו כאשר פעמים רבות תשובתו מתומצתת במספר משפטים ולעיתים אף במילים בודדות. הפעם בחרנו להביא שניים מתוך מאות אלפי סיפורי הפלאים.
הרב י. שפרין, תושב בני-ברק, עמד גם הוא בשורת הממתינים הארוכה לקבלת הדולר לצדקה מידו של הרבי. סוף סוף הגיע תורו והרבי נתן לו שטר וברכו ב"ברכה והצלחה". הוא ניצל את ההזדמנות וסיפור לרבי על הספר שהוא עומד להוציא לאור וביקש את ברכת הרבי. הרבי נתן לו דולר נוסף ואמר: "… לתת צדקה לזכותה ורפואה קרובה… " האנשים מסביב דחקו בו ובן רגע כבר היה בחוץ מבלי יכולת להגיב על דברי הרבי. הוא היה בטוח שהרבי פשוט לא שמע טוב את דבריו וחשב שהוא מבקש ברכה עבור חולה. "זו היתה כנראה טעות… ", ענה לכל מי שהתענין בפרטי תשובתו של הרבי.
כעבור כשעה הגיע אל מקום שהותו בשכונת בורו- פארק, שם מסרו לו מארחיו כי אשתו התקשרה מהארץ ובקשה שיתקשר דחוף הביתה. משהתקשר סיפרו לו כי אחת הבנותיו, העומדת לפני לידה, איבדה את הכרתה והובהלה לבית-החולים. הרופאים הודיעו למשפחה כי מצבה הוא קריטי.
עתה הדהדו באוזניו מילותיו הקדושות של הרבי שנאמרו לו לפני שעה קלה: "לתת צדקה לזכותה ורפואה קרובה". הרבי ראה את הנולד. לא היתה כאן שום טעות או ענין של אי הבנה.
מר שפרין מיהר לעודד את משפחתו המודאגת וסיפר להם בהתרגשות על פגישתו עם הרבי ודבריו. כעת היה בטוח שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר. מיד הזדרז, כמובן לתת כסף לצדקה לזכותה של בתו ובמשך כל היום עמד בקשר טלפוני עם בני משפחתו בארץ.
לעת ערב בישרה לו אשתו בשמחה ובהתרגשות כי הכל עבר בשלום להפתעת הכל, ובמיוחד לתדהמת הרופאים שהנס הרפואי התחולל בניגוד לכל תחזיותיהם.
בן יש לו לר' מ. מאנטוורפן, אשר- לא- עלינו ולא- עליכם – הינו בעל מום. זמן רב חיפשו שידוך עבורו, ועל המאמצים עלו בתוהו. הבן כבר הגיע לגיל מבוגר מאוד וההורים כמעט אמרו נואש.
בקיץ האחרון , בביקורו בארה"ב, החליט האב לגשת לרבי מליובאוויטש ולבקש את ברכתו, באחד מימי ראשןן הגיע לחלוקת שטרות הצדקה ומשהגיע תורו ביקש ברכה עבור בנו.
הרבי ענה לו: "בשורות טובות" ונתן לו דולר נוסף ואמר: "לצדקה בארץ הקודש …"
הנ"ל יצא עם הרגשה מאוד מוזרה. "אולי חשב הרבי בטעות שאני מתגורר בארץ- ישראל.." – חשב לתומו.
הימים חלפו להם והוא חזר במהירות לשגרת החיים. כל הענין נשכח ממנו . אולם בחול המועד סוכות, כשכל המשפחה התכנסה בסוכה, עלה ענין השידוך הפעם המי יודע כמה והאוירה היתה מאוד כבידה ועצובה, אז נזכרו כולם שוב בדבריו של הרבי, "אולי בכל אופן היית צריך לעשות בדיוק כפי שהרבי מליובאויטש הורה לך ולתת צדקה בארץ-הקודש … ?" –עוררה אותו אשתו ממחשבותיו.
לאחר התיעצות ארוכה החליט לממש את ההצעה ומיד לאחר החג טס לארץ-ישראל. בהגיעו לנמל התעופה בלוד לקח מונית לכיוון ירושלים. במשך הנסיעה ישב לידו יהודי ירושלמי שזה עתה הגיע מניו-יורק ושיחה החלה להתפתח בין השניים. כשסיפר את מטרת בואו מאנטוורפן לארץ חש כי חברו לספסל כמעט שהתעלף.
לאחר שנרגע החל הלה לספר את הוא: "יש לי בת מבוגרת, בעלת מום, שעד עתה לא הצלחנו למצוא עבורה שידוך מתאים. כעת הייתי בניו-יורק לתקופת החגים והלכתי אל הרבי לקבל 'לקח' (פרוסת עוגת דבש אותה נוהג הרבי לחלק לפני יום-כיפור), באותה הזדמנות ביקשתי ברכה עבור בתי. הרבי נתן לי חתיכה עוגת מיוחדת עבורה ואמר: "שידוך טוב, בקרוב"…
ואכן, בשעה טובה, תוך זמן קצר נערכה מסיבת קשרי ה"תנאים" בין שני הצדדים…
