פרשת חוקת עוסקת בהלכות פרה אדומה הבאה לטהר מטומאת מת. מאז חטא אדם הראשון אשר נכשל באכילה מעץ הדעת נגזרה מיתה בעולם. המצב היחידי שבו יתוקן האדם והעולם ותיפסק תופעת היפך החיים היא ביאת מלך המשיח אשר יחבר את כל ההוויה למקור החיים האמיתי – לאלוקים חיים, ואז יתקיים היעוד: "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום".
הרמב"ם בספרו "יד החזקה" מביא את ההסטוריה של קיום מצוות פרה אדומה וכותב: "תשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצווה זו עד שחרב הבית בשנייה…והעשירית יעשה המלך המשיח, מהרה ייגלה אמן כן יהי רצון". מעניין שחרף העובדה שספר "יד החזקה" של הרמב"ם הוא ספר שעוסק בהלכות "יבשות" – בהלכות פרה אדומה, שוזר הרמב"ם נימה רגשית ומביע כמיהה שיבוא מלך המשיח – "מהרה יגלה". כי "בסופו של יום" ביאת משיח צדקנו הינה הפתרון הסופי לתופעת היפך החיים ("טומאת מת") שבעטיה באה "חוקת התורה" דפרשתנו "ויקחו אליך פרה אדומה", כי אז הרי יקויים היעוד "בלע המוות לנצח".
בנוגע להבנת פשר תוספת הבקשה-התפילה הנ"ל בדברי הרמב"ם להתגלות מלך המשיח מבאר מאור עינינו הרבי מליובאוויטש שבזה גופא רוצה הרמב"ם ללמדנו הלכה, והיא: כאשר מזכירים את נושא הגאולה והגואל אין מדובר כאן במשהו תיאורטי, אין כאן עניין לדיון "אקדמי" גרידא. הרמב"ם עוסק אמנם, בהלכות פרה אדומה, ולצורך זה הוא "סוקר" את השתלשלות הקיום של מצוה זו, ועד הפרה העשירית שאותה, כאמור, יעשה מלך המשיח. ברם בקשר לזה מלמד אותנו הרמב"ם הלכה נוספת: כשמזכירים את מלך המשיח, גם כאשר האזכור נעשה אך אגב ביאור ופירוש סוגיא הלכתית מסויימת – הלכה היא שיש להעתיר ולהתפלל: "מהרה יגלה, אמן כן יהי רצון".
הבה איפוא נשמיע טוב-טוב לאוזננו מה שפינו מדבר ואומר בברכות ההפטורה מידי שבת בשבתו: "שמחנו ה' אלוקינו באליהו הנביא עבדך, ובמלכות בית דוד משיחך, במהרה יבוא ויגל ליבנו"!
