ליום שלמחרת ל"ג בעומר יש סמליות מיוחדת. אמנם הוא לא זכה לתהילה שיש ליום הקודם לו – ל"ג בעומר, אולם גם לו יש מקום של כבוד במסורת היהודית:
המסורת מספרת על 24,000 תלמידים שהיו לרבי עקיבא ומתו במגפה נוראית שנמשכה 33 ימים. המגיפה פרצה מסיבה רוחנית: "שלא נהגו כבוד זה בזה". רבי עקיבא הוא מי שהנחיל לעם ישראל את הפתגם, "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה", ומתלמידיו, שהיו כולם בשיעור קומה, היה מצופה לקיים את הדברים בשלמות יותר מאחרים. ולכן החמיר עמם הקדוש-ברוך-הוא במיוחד על שלא כיבדו איש את רעהו.
הדעה הרווחת היא, ש-33 ימי המגפה הם 33 הימים הראשונים של ספירת העומר. נמצא, שהיום שלמחרת ל"ג בעומר (ל"ג = 33) הוא היום הראשון בו לא השתוללה המגפה. לאחר 33 ימים, שבמהלכם נפלו מדי יום בממוצע קרוב ל-730 חללים מטובי הבנים של העם, נעצרה הקטסטרופה.
***
העולם היהודי שלאחר המגפה מתואר על-ידי חז"ל בצבעים קודרים: "היה העולם שמם, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושְׁנאה להם והם העמידו תורה".
מדהימה נחישותו של רבי עקיבא להמשיך ולהנחיל את התורה. רבי עקיבא כבר היה מבוגר ועוד ניחתה עליו המכה האיומה של אבדן תלמידיו. מנהיג מן השורה היה נשבר ופורש מתפקידו הציבורי. הוא כבר עשה את שלו, השקיע המון בבניית דור העתיד של עם ישראל ולבסוף אף קיבל כזו 'סטירת לחי'. כעת, שיקום מישהו אחר ויעשה את המלאכה.
אבל רבי עקיבא לא פרש ולא אמר נואש. הוא עקר ממקומו, הלך לחבל ארץ אחר, מצא חמישה רבנים (בלבד! אלו היו כל "רבותינו שבדרום") והפך אותם לחוליית ההמשך בשרשרת הזהב של תלמידי החכמים בעם ישראל.
אחד מאותם רבנים הוא רבי שמעון בן יוחאי המפורסם (שנפטר כמה שנים לאחר מכן בתזמון אלוקי מפתיע – בדיוק ביום בו הסתיימה המגפה). ציטוטים מדברי תורתו של רבי שמעון ישנם בכל אחד מפרקי התלמוד! הוא גם מי שכתב את ספר הזוהר המפורסם, ספר היסוד של תורת הסוד והקבלה.
ארבעת התלמידים הנוספים – רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי אלעזר בן שמוע – גם הם ענקי רוח שקשה לתאר את התורה שבעל פה בלעדיהם, למרות שאינם פופולאריים כמו רבי שמעון. גדולתם ומרכזיותם של החמישה מלמדת עד כמה קריטי היה הצעד של רבי עקיבא, שלא שקע ביגונו אלא המשיך להנחיל את התורה למען עתיד העם.
***
סיפור דומה עבר עמנו בדורות האחרונים. טרגדיה גדולה אף יותר ממותם של תלמידי רבי עקיבא פקדה אותנו – במלחמת העולם השנייה, כאשר נטבחו שישה מיליון יהודים, השם ייקום דמם.
לאחר השואה האיומה נראה עתידה של היהדות העולמית לוט בערפל. עד שקם לעם ישראל המנהיג הגדול, הרבי מליובאוויטש והפיח בו רוח חדשה. כרבי עקיבא בדורו, נטל על עצמו הרבי את האחריות לעתיד העם היהודי. הרבי הקים את מפעל השליחות הנודע, שעד היום ממשיך לשגשג ולפרוח בכל קצוות תבל. בכל פינה בה קיימת נוכחות יהודית נמצא שליח של הרבי ומצית לבבות ומקרבם לאביהם שבשמים.
אבל העיקר עוד לפנינו. הוא עומד להתגשם בקרוב מאוד, תכף ומיד ממש – כאשר יתחברו כל הלבבות המוצתים ללהבת אמונה ענקית שתשרוף סופית את חומות הגלות ותביא להתגלותו לעין כול של המשיח בגאולה השלמה.
