לפני מספר שבועות הייתה לי התכתבות מעניינת עם אבא מודאג. יש בעיני תועלת רבה בדברים, ולשם כך, אני משתפת אתכם ההתכתבות. כמובן שפרטים רבים שונו, ובעיקר קוצרו. הנה עיקרי הדברים:
● ● ●
"שלום אודליה, זו פעם ראשונה שאני שולח אליך שאלה, אני באמת חייב עזרה. הבן שלי, ילד בן 8, אמר לי אתמול בערב, שהוא לא אוהב את אמא. לא ידעתי מה לענות, והאמת שגם נלחצתי, ואמרתי לו, שאסור להגיד ככה. הבוקר הוא שוב אמר לי שהוא אוהב רק אותי… ושוב לא ידעתי איך להגיב! אשמח לקבל עצה מעשית".
בעקבות שאלה זו יצרתי קשר עם האב וכתבתי לו כך:
"שלום לך אבא יקר. קראתי את שאלתך, והרגשתי את הלחץ, אולי אפילו את הבהלה שלך מדבריו של הילד. עם זאת, אני מעריכה את הרצון לברר ולחפש את הדרך הנכונה להתמודד עם הדברים.
ראשית, חשוב שנזכיר לעצמנו שגם לילדנו יש רגשות. וגם הם מרגישים אהבה, או כעס, שמחה, עצב או אכזבה. אמנם לילדים יותר קשה לבטא רגשות ולהסביר אותם, אך הם קיימים בתוכם כל הזמן. רגשות הוא תוצאה. תוצאה של מחשבה, תוצאה של התנהגות/מציאות. ייתכן שגם אצל הילד שלך, יש משהו במציאות החיצונית שגורם לו להרגיש שהוא לא אוהב את אמא. ועל כך הייתי מציעה לך לשוחח איתו. לנסות להקשיב לו ולברר, מה הביא אותו לחוש כך.
ציינת כי התגובה הראשונית שלך לילד היתה: "אסור להגיד ככה!". אני מבינה שזה נאמר מלחץ ובלבול, אך כעת, אני רוצה לשאול אותך חזרה, למה בעצם אסור לומר כך? הרי הילד לא אמר מילה רעה/קללה על אמא, אלא ביטא את הרגשות שלו, בפניך. זה נכון כי כאשר ילד מקלל, או מתחצף, חשוב להציב לו גבול ברור, אך מהתיאור שלך, נראה שהבן פשוט הביע את רגשותיו.
כך שהעצה המעשית שלי היא קודם כל לשוחח איתו. הילד ציין בפניך כבר פעמיים שהוא מרגיש רחוק מאמא, וזו הזדמנות להראות לו שאתה קשוב לו ואכפתי. לכן, כשיחזור מביה"ס, או בערב כשיהיה זמן נוח, תזמין אותו לשיחה אבהית חמה.
דבר נוסף וחשוב לא פחות, תדע שזה נורמלי. תנסה להירגע. מותר לילד להרגיש לפעמים שהוא לא אוהב, או אוהב הורה אחד יותר. יתרה לכך, ככל שאתה תשדר רוגע, הילד יירגע בעצמו. הלחץ עלול לגרום לילד להרגיש שהוא עצמו לא בסדר, ואולי גם הרגשות שלו הם לא בסדר… תאמין בילד. ותאמין באמא. תאמין בכם.
אמנם אינני מכירה את אשתך, אך אני מניחה שבסך הכל היא אמא חיובית, וממילא הכל בעז"ה יעבור ויסתדר. אין באמת ממה להיבהל (בהלה כאמור, רק יכולה להחמיר)".
● ● ●
למחרת חזר אלי האב, ושיתף אותי בהתרחשויות.
"שלום אודליה, עשיתי כעצתך. נרגעתי קצת, והזמנתי את בני לדבר. שאלתי אותו למה הוא אינו אוהב את אמא, והוא ענה לי ממש בכמה מילים: "כי אמא כועסת עלי הרבה". הייתי מופתע עד כמה זה ברור ופשוט אצלו, וכמה סתם נכנסתי לסרטים. שאלתי אותו אם הוא רוצה שאני אדבר על כך עם אמא. הוא היסס ובסוף הסכים.
שוחחתי על כך עם אשתי, והיא מאוד הצטערה לשמוע ואמרה שבזמן האחרון באמת יוצא לה לכעוס הרבה (היא עובדת קשה ומטפלת בחמשת ילדנו במסירות). הבוקר, אשתי ניגשה אל הבן והציע לו לנסוע איתה לפיצה. הם שוחחו על הדברים ועשו כיף ביחד, ולשמחתי כל הסיפור הסתיים בניהם בחיבוקים ונשיקות.
אני רוצה להודות לך על כך שעזרת לנו לפתור את העניין בקלות. ואני מודה לך עוד יותר שפתחת את עיני להבין עד כמה חשוב להקשיב לילד ולא לחסום אותו".
● ● ●
המקרה הפשוט והמקסים הזה מדגים לנו, כמו שתיאר האב, כמה חשוב להאזין לרגשותיהם של ילדנו. עד כמה הדברים יכולים להיות פשוטים, לו רק היינו מקשיבים יותר, ונבהלים פחות. ילד או ילדה שאומרים לפעמים: "אני לא אוהבת את…". מנסים לשדר לנו משהו. לרוב, אין כאן רצון להתחצף, אלא תחושה שהם מרגישים בתוכם- וחשוב להאזין לכך.
עם זאת, חשוב גם לסייג.
יש ילדים שמזהים כי אנו "נלחצים" או "נפגעים" מהאמירות שלהם, ומשתמשים בכך "ככלי נשק". מולנו. סיפרה לי אמא יקרה, שהבת שלה אמרה לה: "אני לא אוהבת אותך!", ומתוך לחץ האם מהירה להביא לה ממתק, בכדי להשיב את האהבה… הילדה הנבונה למדה מכך, שבכדי להשיג ממתקים, כדאי להגיד לאמא: "אני לא אוהבת אותך" וכדומה, כי אמא נעלבת, ומביאה ממתקים. מציאות זו הובילה "לסחטנות" רגשית של הילדה, עד שהאם קלטה זאת, ועשתה שינוי.
לסיכום הדברים, כדאי שנזכיר לעצמנו, עד כמה חשוב ליצור שיח רגשי וכנה עם ילדנו (גם בלי קשר לאירוע כזה או אחר). ויחד עם זאת לא להיבהל מכל אמירה, ובוודאי שלא לספק מתנה או פרס בעקבות ביטוי רגשי, אשר גם הם "סותמים" את האפשרות לשיח כנה.
ואם קשה לנו לבד, אנו מבולבלים או לחוצים… תמיד אפשר לשאול עצה!
בהצלחה לכולנו, והרבה אהבה.
אודליה מימון (MA) מטפלת זוגית ואישית, מרצה ומנחת קבוצות. מנהלת מרכז "אוצרות פנימיים" . לתגובות: otsarpnimi@gmail.com
