זה קרה לפני שנים מספר. אורי, בן הזקונים של מיכל, חלה במחלה נדירה. הוא אושפז בבית החולים ונזקק לעזרה ולליווי על כל צעד ושעל. הפעולות היומיומיות נהפכו בשבילו לנטל. אורי, יש לציין היה ילד בן 25, אך כל זה לא מנע מאימו מיכל להיות לצידו במשך כל תקופת המחלה. היא ביטלה לחלוטין את כל הלו"ז העמוס שלה והקדישה את כל זמנה להיות ליד מיטת בנה ברגעיו הקשים. ימים כלילות ואין ספור התרוצצויות פגישות עם רופאים וכסף, בעיקר כסף, הניבו את הטיפול המיוחל. נמצאה התרופה למחלה הסבוכה ועלומת השם של אורי, וכעבור תהליך שיקום ארוך לצד אימו, הוא חזר להיות כאחד האדם.
מיכל היא אינה היחידה. כל אימא טיפוסית תקריב את כול ישותה ברגעי החולשה של ילדיה. חשבתם פעם למה זה קורה ?
קשר רגשי ועמוק כרוך בינינו לבין ילדנו, והינו אמצעי המדרבן אותנו לעזור ולתמוך בהם. אנו יכולים לבלות לילות אין ספור בטיפול בילד חולה או בתינוק המצמיח שיניים מבלי שבכלל נחוש שמגיעה לנו תמורה שהיא .
עלינו לדעת, שכשם שמעורבותנו הרגשית העזה יכולה לסמא את עיננו לגבי התנהגות שלילית או פגם באופיו של ילדנו, כך יכולה מעורבת זו לגרום לנו להגזים או לדמיין בעיות, עד שלא נבחין במידותיהם הטובות. יש לזכור נקודה חשובה זו: חוסר יכולת לראות את מעלותיהם של ילדנו גרוע מחוסר יכולות לראות את מגרעותיהם.
יהודית שולם (בספרה "ללוות ילד") מציינת כי משמעת נכונה מופעלת מתוך שליטה על הרגשות ומתוך שיקול דעת. משמעת כזו נראית שונה לחלוטין ממבול הוראות שניתנות בקול רם ומתוך קוצר רוח, אובדן שליטה והתפרצות רגשית.
אם ההורה מכה, חלילה את הילד מתוך סערת רגשות- זוהי סימטריה לא הוגנת, שכן אין לאדם כל אישור לנצל את העובדה שהילד חלש ותלותי מפאת גילו ולגלות כלפיו אלימות. ילד אינו שק אגרוף!
נקודה חשובה נוספת היא שאין כל הבדל בין הורה מכה פיזית להורה פוגע מילולית. במקרים רבים גדול ההרס והארס הטמון באלימות המילולית, גם על פני האלימות הפיזית הידועה לשמצה . התעלמות או הזנחה גם הם ניצול לא מוסרי של כוחנו, של תלות הילד בנו, ובכוחם להרוס ולהחריב את עולמו הרגשי השביר של הילד.
חיליק, אב לשלושה זאטוטים חזר הביתה מותש מעוד יום אינטנסיבי בעבודה. כשהגיע לביתו הדבר היחיד שרצה לעשות היה ללכת לחדרו ולישון. כשהגיע לביתו, הוא דפק על הדלת אך לא נענה. ברוב תסכולו הוא דפק שוב ושוב, אך אפס, אין תגובה. פתאום הוא שמע צחקוקים מעבר לדלת. היו אלו ילדיו שחשבו בתמימותם כי הם ’עושים צחוקים’ ונהנים עם אבא, שמצידו עמד על קוצים מבעד לדלת. שחני, רעייתו של חיליק יצאה מהחדר וסופסוף שמעה את הדפיקות, היא מהרה לפתוח את הדלת. אז כבר חיליק חשב שהוא עומד להתפוצץ. הדבר הראשון שהוא עשה בסופו של דבר עם בואו הביתה, זה נזיפה חמורה ועונש בצידה לילדו הקטן והמבוהל שקול בכיו מילא את הבית.
לעיתים אנו מגיבים בתגובה בלתי צפויה מבחינת החשבת חומרתו של המקרה. תגובות אלו יכולות לעורר בעיות משמעת, שכן הן פוגעות בחוש הצדק של הילד ועל ידי כך גם מביאות לידי עימות או הסתגרות. ללא קשר למה שאמר או עשה הילד, התגובה החריפה לא הייתה מוצדקת! יש להחיל כללי התנהגות ברורים אך יחד עם זאת להימנע מעימותים. כאשר צפוי עימות, עלינו להפעיל את הסמכות ההורית ולעמוד בפני לחץ ילדינו .שאם לא כן, יהפוך לחץ זה לאמצעי שיגרתי בהשגת כל מאווייו של ילדנו. מאידך, אם בעימותים שכגון אלה תהיה תמיד ידנו על העליונה יגרום הדבר לילדנו,חלילה,להיות ממורמרים, בלתי נכנעים ומלאי היסוס.
לסיכום: שביל הזהב למשמעת נכונה יהיה בהפעלת הסמכות ההורית שלנו במינון מדויק, באופן אוביקייטיבי ופורפציונאלי למעלותיו והתנהגותו של הילד. מבחינה מעשית, עלינו לחשוב לפני שאנו ממהרים להעניש ולטפל בילד לפי הבנתנו, על איך הוא רואה את האירוע מנקודת מבטו, ואם הכעס שהפננו כלפיו מוצדק דייו . ואם נחנך באופן זה, מירב הסיכויים שבעזרת ה’ נצליח.
