אז תכתוב על 'שמחה', אמרה רעייתי, כשהתיישבנו ב11A ו11B בטיסת איזיג'ט לבודפשט. אנו בדרכנו לשמחת חתונה של בן משפחה עם בתו של הרב אוברלנדר, שליח הרבי להונגריה זה למעלה מעשרים שנה.
ניסיתי להתרכז ולכתוב, אבל לא הסתדר לי. ובכלל, לכתוב על שמחה היה קצת משעמם מידי ונדוש מידי, כי מה כבר לא נכתב על שמחה שאני יכול להוסיף?
כעת, בטיסה חזרה לבאזל, עדין תחת הרושם של החתונה, כשהלב עוד רוגש, והעור משדר תופעות לוואי של צמרמורות, אכתוב גם אכתוב על שמחה! אבל לא שמחה רגילה, לא שמחה של בני משפחה, גם לא שמחה של חברים או ידידים אלא על שמחה של 'שלוחים' במלעיל.
רשימת הפעילות, שנעשית בקרב כמאה אלף יהודי הונגריה, ארוכה היא. גם אם אציין רק את המרכז הדינמי לקהילה הישראלית, הקהילה ב'בודא', שני בתי הכנסת ב'פשט', המרכז לסטודנטים בדברצן, בית הספר וגני הילדים, יהיה זה רק חלק מתיאור התחיה היהודית שחוללו השלוחים בהונגריה. וזו סיבה לשמחה.
גם השמחה על פניהם של מאות היהודים המקומיים, שבאו לחגוג עם הרב שלהם ביום שמחתו, מקור לשמחה מרגשת היא.
ולו רק מחזה החופה העומדת בגאון למרגלות בית הכנסת המרשים, שאך לפני שנתיים חזר לידיים יהודיות, יש בה כדי לשמח לב כל, ובפרט כשחושבים על 600 אלף יהודי הונגריה שנספו בשואה רק לפני 70 שנה, מהם באושוויץ ומהם בירייה על שפת הדנובה שחוצה את העיר ל'בודא' ו'פשט'.
אבל מה לעשות, אותי תפסה יותר מכל שמחת השלוחים:
היו שם רבנים מוינה ומברטיסלבה, מקולון וממינכן, ממוסקבה ומזגרב, מוורשה ומאנטוורפן וגם מבאזל. הם לא בהכרח אחים או קרובים מדרגה ראשונה, גם לא שניה, אבל יש ביניהם חיבור עוצמתי ועצמותי – משהו שקשה להסביר למי שלא שם, ואין צורך לבאר למי שכן שם – הם כולם שלוחים! כל אחד גר בעיר אחרת, ומטבע הדברים עבודתו אחרת. אבל המטרה, המטרה היא אחת: להמשיך את הצוואה האלמותית של הרבי, להיות בית פתוח וחם עבור כל יהודי באשר הוא, או בשתי מילים: בית חב"ד.
וכשרקדנו כתף אל כתף, רגלינו מקפצות, עיננו עצומות וליבנו גועש, שמחנו שמחה אמיתית ופנימית, שמחה של שלוחים!
הרב זלמן וישצקי הינו שליח חב"ד בעיר באזל שבשוויץ
