רצף למידה בחגים

'את פניך ה אבקש', זוהי פסקה מתוך פרק ז"ך בתהילים הנאמר במשך כל חדש אלול ותשרי.אך זו לא רק מילים יפות מרוממות ומרגשות. במילים אלו מקופלת כל עבודת החגים.
 

הסממנים הססגוניים  של החגים יכולים קצת להטעות את הצופה בהם בשטחיות .ניגוב תפוח בדבש, תקיעות שופר מקצועיות, ישיבה בסוכה ופיזוז עם דגלי שמחת תורה, אלו רק התפאורה. החגים הם הרבה הרבה מעבר לכך. יש בתוכם יציקת תוכן אדירה ועמוקה שעליה מושתת עבודת ה' במשך כל השנה.
 

להבנת הענין הדוגמא הקלאסית לכך היא יחסי אב ובן.יחסי הגומלים בין הורים לילדיהם מורכבת מרבדים רבים.הצד השווה שברובם שיש בהם מעין עניין של מידה כנגד מידה.כאלה הם היחסים והנתינה של ההורים לפי ערך הנחת שיש להם מלימודי הבן הנהגתו מידותיו וכו וכו.דבר זה משתנה בין בן למשנהו.אך יש נקודה עצמית ופנימית ביותר המושתת על כך שהילדים הם בשר מבשרם ונפש מנפשם של ההורים. זוהי עובדה מוגמרת שאין מה לעשות ולערער אחריה. כשם שהאדם לא יכול להתנתק מעצמו כך הורים וילדים זהו סוג קשר עצמי ואהבה בלתי מוגבלת שאינה תלויה בדבר כזה או אחר.
אהבה עצמית זו באה לידי גילוי בדרך כלל בזמני חירום או זמני שמחה מיוחדים.בהזדמנויות אלו חוזר וניעור הד.נ.א המשותף שביניהם, ואו אז נפרצים כל המחיצות האמיתיות והמדומות והלב נמס כמיים מול אחדות וגורל משותף זה.
כל השנה מערכת היחסים ביננו לה' מושתת על תורה ומצוות בכמות ואיכות מידה כנגד מידה.לפום צערא אגרא.האומר הקב"ה וותרן יוותרו חייו.יש דין ויש דיין.ולעיתים אף ייקוב הדין לגמרי את ההר.ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא.אל מסתתר בשפריר חביון.ועוד כהנה ציטטות מחז"ל.
 

אך בחודש תשרי חשף ה' את זרוע קדשו.זהו זמן של קירוב המאור אל הניצוץ.דרשו ה בהצמאו קראוהו בהיותו קרוב.זהו זמן בו האב מגלה את אבהותו במילואה .הוא שובר את הדיסטנס לגמרי ומאפשר לבן להתקרב אליו ואף לבצע מהלכים דרמטיים.גם אם חטאנו ופשענו במשך כל השנה כשמתגלית אהבתו העצמית של האב הוא בלרג'יות מופגנת מוחק וקורע את שטרי החוב.
 

עד כאן הכל פסטורלי. אך גם לכך נדרשת מינימום של עבודת האדם. והיא, שגם הוא יפגין מצידו את רגשי הבן העמוקים שלו. יתן צעקה פנימית מעומק הלב: אבא אני אוהב אותך ורוצה אותך, התגעגעתי. זוהי בעצם עומק כוונת הצעקה הבאה לידי ביטוי בתקיעות ויללות השופר.  דפנות הסוכה שבהם ואל תוכם אנו נכנסים  ויושבים הם ביטוי של האבא המחבק אותנו בחום, 'וימינו תחבקני'.וכמים הפנים לפנים אנו אמורים ליתן חיבוק חם בחזרה לה'.בשמחת תורה אנו רוקדים עם ה ועם תורתו את הריקוד הנדיר והפנימי ביותר,לרגל התגלות האהבה העצמית בשיא העוצמה. 
 

לעומת זאת אילו הבן יפגין אדישות וקרירות מול מוכנותו הנפשית של האב לגילויי חיבה עצמיים, הרי שאנו מפספסים את המומנטום. כשהאהוב דופק על הדלת ולא פותחים מיד, יכול להיות מצב שכנרצה כבר לפתוח לו הוא כבר לא יהיה שם 'דודי חמק עבר'. ולך תמצא אותו עכשיו בסבכי החיים שבהמשך השנה לאחרי חגי תשרי..הצ'נס הבא לא מובטח.יכול להיות שאז נפגוש אותו מרוחק כביכול, עם רגשות מאופקים מתובלים בנימוס אירופי קר..
 

(כאותו אדם שקיבל עצה לשלום בית מיועץ מקצועי:לך בכל יום 5 ק"מ.הפעילות הגופנית תיטיב עם מצבך הנפשי ושדרוג יכולות הזוגיות שלך.לאחר שבוע היועץ מתקשר לגשש מה קורה.הפציינט עונה: האמת הכל טוב.אין מריבות וחיכוכים. אני כבר 35 ק"מ מהבית..)
אם נעיין בתהילים,אלו הם בעצם המילות המקדימות לפסקת 'את פניך ה' אבקש'. קודם לכן נאמר: 'לך אמר ליבי בקשו פני'. זוהי פניית פנימיות ליבו של הבן של היהודי כחלק מעם ישראל, אל ה'. הוא חייב להכיל ולקבל בסבר פנים יפות את המחווה של האב.כשאנו מנצלים זאת נוכל לפעול לנו ולכל ישראל שנה טובה ומתוקה!