ביום-הכיפורים אנו עומדים בראש מורכן, מכים על החזה ואומרים "על חטא שחטאנו לפניך". שוב ושוב, בכל תפילות היום הקדוש, אנחנו מונים את רשימת המעידות שלנו. אנחנו מבקשים סליחה ומחילה ומתפללים שלא ניכשל עוד.
במהלך התפילות כל יהודי ויהודי עומד לפני קונו בלב טהור ומתוודה על חטאיו בכנות. אין זו העמדת פנים חלילה. כולנו מרגישים שכשלנו ומעדנו במהלך השנה, ואנחנו מבקשים מהבורא כי יטַהֵר אותנו ויפתח לנו דף חדש. אך האם אנחנו מתכוננים באמת לשנות את דרכינו ואת מעשינו בשנה החדשה?
לא 'כזה אני'
יש מי שאיבדו את הרצון להשתנות ולהתקדם במובן הרוחני. הם, בעיני עצמם, כמו עץ שהתעבה והתקבע, וכבר אי-אפשר לעצב אותו מחדש. "כזה אני, לטוב ולרע", הם אומרים לעצמם ולסובבים אותם. לפעמים העמדה הזאת נובעת מניסיון רב-שנים של קבלת החלטות בימים הנוראים, וחזרה לשגרה הרגילה מיד אחר-כך. למה להתיימר להשתנות אם ממילא אינני מצליח לחולל שינוי בעצמי?
זו גישה לא-נכונה, שגוזרת למעשה התנוונות רוחנית. אדם כזה איבד את הניצוץ ואת התקווה. הוא חי ומתנהל מכוח חוק ההתמדה, אבל אין בו חיוּת פנימית. כשבאים הימים הנוראים הוא שואף 'לעבור אותם' ו'לגמור עם זה'. הוא מחמיץ את האתגר שהם צופנים בתוכם.
לעומתם, יש מי שרוצים באמת להשתנות ומתעוררים בימים הנוראים. הם מקבלים עליהם החלטות טובות, מתחילים התחלות חדשות, אבל בדרך כלשהי הדברים דועכים במרוצת הימים. מסבירה תורת החסידות שעצם הרצון להשתנות, לתקן, להיות אדם אחר – הוא נקודת-משען שממנה אפשר לחולל את השינוי.
אדם הכואב את מצבו הנוכחי ורוצה להשתנות – מעיד שיש בו להבה פנימית. הוא לא נכנע לסחף החיים ולא איבד את הכיוון האמיתי. הוא יודע לאן עליו לחתור, גם אם בפועל אין הוא מצליח לקיים את כל החלטותיו הטובות. אבל יש כאן קצה-חוט שבו אפשר לתפוס.
החלטות 'קטנות'
אחת העצות הניתנות למצב זה היא לכוון את ההתעוררות של הימים הנוראים להחלטות מעשיות ברורות, גם אם הן קטנות. הנטייה הטבעית של אדם בעומדו בהתעוררות ביום-הכיפורים היא להחליט להפוך את חייו ולהשתנות מן הקצה אל הקצה, אבל לפעמים זה גדול מדיי או כללי מדיי. מוטב לבחור כמה משימות קטנות ולהשתדל לעמוד בהן.
כשאדם מקבל עליו החלטה מעשית מוגדרת וברורה, הוא מתעֵל את ההתעוררות של יום-הכיפורים לעבר יעד בר-השגה שאפשר לעקוב אחריו. לעיתים היעד נראה 'קטן', אבל אותן החלטות קטנות מכילות ותופסות את ההתעוררות הגדולה, ושומרות עליה לבל תתפוגג. בשנה הבאה נקבל עלינו עוד החלטה טובה, וכך נתקדם ונתעלה.
יום-הכיפורים מַפְנה קריאה אל כל יהודי – אל תעצור, אל תדרוך במקום, אל תתייאש. הקב"ה מושיט אלינו יד, ואנו נקראים לאחוז בה. זה יום נשגב, שבו נחשף הקשר הפנימי העמוק בינינו ובין הבורא. הבה ננצל את היום הקדוש הזה כדי להיות טובים יותר בשנה הבאה.
| הרב מנחם ברוד הוא דובר חב"ד בישראל. באדיבות: מרכז צעירי חב"ד בישראל. |
