זו כבר מסורת בשנים האחרונות, כאשר שיירת 'טנקי מצוות' מאויישים בצוותי חב"ד, יוצאת בימי הקיץ אל עשרות קהילות יהודיות שונות ברחבי רוסיה, על מנת להביא להם את אור התורה והמצוות כשהם מצויידים בתשמישי קדושה כמו: כיפות, תפילין, מזוזות, ספרי תורה, ספרי יהדות ועוד
לפנינו, יומן מסע מיוחד, המפרט בכשרון רב עשרה רגעים בלתי נשכחים…
"לא אלאה אתכם בכל הקורות איתנו במשך כל ימי המסע, כמו האירוח המיוחד לו זכינו אצל משפחת ברגמן, או על ווילי סלומונוביץ' – ראש הקהל המיוחד של הקהילה ביושקר-אולה, ההיתקלות הלילית עם חיילי חיל האויר הרוסי החוגגים את חגם בעיר איז'בסק, אך אציג בפניכם עשר תמונות המבטאות עשרה רגעים ואפיזודות מתוך הרבבות שעברנו (שהרי כל רגע במסע מיוחד זה הינה חוויה ואתגר בפני עצמו).
תמונה ראשונה. ניז'ני נובוגרד.
השליח ר' מנחם רבינוביץ' סידר עבורנו ביקור בית בביתו של אנדריי, קצין במשטרה. המארח החליט לקבוע שלוש מזוזות בביתו. על המשקוף בכניסה היה קצת קשה לקבוע את המזוזה עם מסמרים רגילים.
אנדריי לא רצה להדביק את מזוזה עם דבק, משום שרצה "שהמזוזה תהיה מחוברת חזק ויפה למשקוף". לא התעצל, הוציא מקדחה, קדח וחיבר את המזוזה כראוי, וכל זה על מנת "שהמזוזה תהיה מחוברת חזק ויפה למשקוף". כפשוט, הביקור לא נגמר לפני 'לחיים' "קצר" (לרוסים – "על 100 גרם"…).
תמונה שניה. רפובליקה טטרסטאן.
הגענו לרפובליקה טטרסטאן מכיוון הרפובליקה מריאל. שתיהן בפדרציה הרוסית. טטרסטאן הינה ממלכתו של הרב יצחק גורליק, השליח ורבה הראשי של טטרסטאן, אשר כידוע הבעל הבית האמיתי של כל מקום הוא שליח כ"ק אדמו"ר זי"ע.
רפובליקה טטרסטאן הינה רפובליקה מוסלמית, אך היחס אלינו הוא מצויין, סוקרנו באופן חיובי מאוד ע"י הטלוויזיה במקום. מוסלמים מקומיים אף קדו לנו קידה, ככל הנראה נראינו להם כאנשים קדושים… קדושים? לא בטוח. שלוחי רבינו – בטוח. כנראה שגם המקומיים הבינו את זה.
ברפובליקה זו אנו צפויים לבקר בערים קאזאן ונבריז'ני צ'לני.
תמונה שלישית. אתר הנופש "פטרובסקאיא", ע"י העיר קאזאן.
רבים מבני הקהילה נפשו באתר הנופש ("לאגער") "פטרובסקיא" שאורגן ע"י אחר האירגונים היהודיים. הגענו למקום בליווי ערוץ הטלווזיה הפדרלי החמישי (כלומר, ערוץ המשרד לכל רוסיה ולא לאיזור המקומי בלבד). בדרך הם צילמו את כל הדרוש להם, ראיינו אותנו (ישראליק, עשית עבודה נהדרת), ואף קיבלו במתנה כיפות עם הלוגו של טנק המבצעים (פשוט לא היתה לנו מזכרת אחרת להשאיר להם).
הבחור יצחק שפגשנו באתר הנופש, עלה לטנק והניח תפילין. לבקשת צוות ערוץ הטלוויזיה הסכים יצחק להתראיין, אך החליט לעשת זאת כשהוא מעוטר בתפילין. בראיון שאלו אותו האם הוא גאה ביהדותו ומה דעתו בכלל על המסע. יצחק ענה בביטחון מוחלט "השאלה מיותרת, וודאי שאני גאה ביהדותי! ומה שנוגע לטנק המבצעים, דברים כאלה רק מחזקים את הגאווה היהודית, ואני חושב שדברים כאלה חשובים מאוד עבור יהודי רוסיה". בשני משפטים אלו יצחק ביטל ופטר את חצי שעת הראיון שנתנו לערוץ לפני כן…
יהי רצון שיצחק ישתכנע לעבור ללמוד בישיבה במוסקבה ושיצא חסידישע בחור לתפארת.
תמונה רביעית, בין נבריז'ני-צ'לני ואיז'בסק.
תפילת מנחה. הרגשה מיוחדת. כאן בדרך שבין העיר נברז'ני-צ'לני שברפובליקה טטרסטאן לבין העיר איז'בסק שברפובליקה אודמורטיה. שניהם ערים שפותחו וקיבלו חשיבות רבה ע"י הממשל הסובייטי. נברז'ני צ'לני – עיר מפעל המשאיות 'קאמאז' (אגב, מבנה המפעל עצמו משתרע לאורך קילומטר וחצי ורוחב 600 מטר, וכל זה חוץ מכל העיר שנבנתה סביב למפעל).
איז'בסק – עיר מפעלי הנשק של ברית המועצות, המפורסם מביניהם הוא המפעל לייצור רובה ה'קלשניקוב'.
כאן, תפילת מנחה, על יד טנק המבצעים, על רקע השקיעה שבין הערים שהיו חשובות לשלטון הסובייטי – מורגש ההמשך הישיר של הניצחון בי"ב תמוז ה'תרפ"ז.
(בדלת הטנק נראה הנהג שלנו דוד מתפלל מנחה, גם כן תוצאה מעבודתם של שלוחי הרבי.)
תמונה חמישית. פערם, אוראל, רוסיה.
פערם הינה ללא ספק ממלכתם של משפחת הרב זלמן דייטש, השלוחים במקום. למרות שבשבת ששהינו במקום הם לא נכחו, אך כמעט לכל אחד שפגשנו בעיר היה משהו טוב לומר על "רב זלמן ורבנית שרה".
לקראת השעה 8 בערב התאספו כעשרה צעירים על יד ביתם של משפחת השלוחים ניימרק (כאן המקום להודות למענדי ונתי על האירוח המיוחד!) על מנת לבקר בטנק ולהניח תפילין (אמנם 8 בערב, אך יש עוד כשעתיים וחצי עד כניסת השבת – עוד פרט באקלים הקיצוני של רוסיה בכלל, הרי אוראל וסיביר בפרט). קיבלנו את השבת מוקדם, ואך מהרה הפכה סעודת השבת לפארבריינגען חסידי… אם זה היו התמימים ישראליק, מענדי ומענדלה עם התמימים לעתיד – דניאל (כעת חייל בצה"ל, וכמובן ששאלת גיוס בני הישיבות עלתה גם כאן בין ערי אוראל הקרובים לסיביר…), שרוליק או רומא ועוד, שישבו יחד שאלה אחרי שאלה, ביאורים והסברים הרודפים אחד את השני, וכמובן ניגונים ו'לחיים' בשופי כראוי ליהודי רוסיה. רואים כאן בבירור את אותו הצמא של הנפש האלוקית של יהודי רוסיה לקבל עוד ועוד.
תמונה שישית, אומסק, סיביר, רוסיה (3600 ק"מ ממוסקבה).
עבר ועתיד. במהלך סיור קצר שערך לנו השליח ר' אלכסנדר גרישין באתרים היהודיים בעיר ראינו את העבר ואת העתיד של יהדות רוסיה. העבר – כמה בתי עץ ישנים שעליהם עדיין חרוטים סמלי המגן דוד (אגב, בהקשר למצבתו של לוי יצחק ע"ה באלמא-אטא, הרבי ציין שברוסיה המגן דוד הינו סמל יהודי ואינו קשור לציונות). והעתיד – בית הספר 'אור אבנר – "חב"ד ליובאויטש", בנין מדהים ביופיו שנפתח ע"י השליח בעיר ר' אשר קריצ'בסקי, המאכלס בתוכו למעלה מ170 ילדים המקבלים מידי יום חינוך יהודי חם.
זהו עתידם של יהודי אומסק. ליהדות רוסיה עבר מפואר, עתיד – מפואר עוד יותר. בזכות שלוחי הרבי.
תמונה שביעית, טיומן, סיביר, רוסיה.
טיומן הינה עיר מורכבת וקשה מבחינה יהודית. ועד כמה – הבנו רק בפגישה שלנו עם ה"רב" הרפורמי "מורינו הרב" איגור. השליח המקומי הוא ר' ירחמיאל גורליק, בעל הבית האמיתי של העיר. הוא נמצא בעיר רק כשנתיים, אך המהפכה שהתחוללה בעיר ניכרת בבירור. במענה להודעתו של השליח, במשך היום כולו הגיעו עשרות יהודים ויהודיות לפקוד את הטנק שלנו, הניחו תפילין, וקנו ספרים רבים.
שנים רבות כבר נשמעים הקולות הטוענים שיהודי רוסיה לא "יקנו" את ה"יהדות" הרפורמית. באותו ביקור בן יום בטיומן, דברים אלו אומתו בצורה הכי מוחשית שיכולה להיות. היהודים בטיומן הראו צימאון ותשוקה ליהדות אמיתית, וב"ה הם מקבלים אותה.
קרויוז מעניין, אחרי שנפגשנו עם אותו "רב" איגור, תוך כדי הנסיעה התפתח דיון עם הנהג היהודי שלנו דוד על הרפורמים בכלל, ולאחר דין ודברים קצר הוא מתפרץ ואומר "אז התנועה הרפורמית אינה יהדות בכלל! מי נתן להם בכלל רשות לשנות משהו מהתורה?!".
אכן, יהודי רוסיה, אשר אמת בלבבם, אינם "קונים" או מקבלים את הרפורמות ביהדות האמיתית.
(באותו בוקר נודע לנו על פטירתו של ר' שמואל רוהר. הודות לתמיכתו התאפשרה פעילותו של השליח בעיר. תהיה התקרבותם של נשמות המשתוקקות של טיומן לעילוי נשמתו, ולעדות חיה על פועלו הרב.)
תמונה שמינית, קורגאן, סיביר, רוסיה.
אחד הדמויות שפגשנו בעיר קורגאן (למטיילים – זה לא המקום המומלץ לבקר בו, בלשון המעטה. נראה שהחדשות על התמוטטות ברית מועצות עדיין לא הגיעו לאיזור זה…), הוא היהודי המבוגר שבתמונה. עם תחילת הכינוס של הקהילה התיישב בשורה הראשונה ועוד לפני שהתחלנו לדבר פנה אלינו בשאלה "אתם מכירים את הנכד שלי? אריה מירצקי ממוסקבה!", וודאי שהכרנו אותו, הרי ר' אריה מירצקי הינו מהשלוחים המוצלחים במוסקבה. וכך הוא מתגאה, אותו יהדי מבוגר, וממשיך לספר לנו עוד ועוד אודות נכדו, ואיך שרקד עם "רעבע לאזאר" (כך במקור) בחתונת נכדו.
וכך, אותו יהודי מבוגר, בוגר מוסדות החינוך הקומוניסטיים, בקי בכתבי 'שלום עליכם' באידיש, גאה בנכדו, השליח החסידי, בוגר מוסדות החינוך החב"דיים, בקי בכתבי רבותינו נשיאנו…
תמונה תשיעית, צ'יליאבינסק, אוראל, רוסיה.
הגענו לצ'ליאבינסק. לאחר ארוחת ערב טובה עם משפחות השלוחים קירש ולוויטין, 'לקחנו' איתנו בטנק כמה צעירים להשלמת מנין בביתו של בחור אחד היושב 'שבעה' על אימו. הבחור, תושב העיר, התקרב ע"י השליח ר' מאיר קירש לפני מספר שנים, ואף למד תקופה בישבת 'תומכי תמימים' במוסקבה. לאחר התפילה ואמירת ה'קדישים', חיכינו כמה דקות מחוץ לבית עד שיתאספו כולם.
תוך כדי עברו כמה אנשים והתעניינו אודותינו ואודות ה'בית על גלגלים' שאנחנו סוחבים איתנו (בסופו של דבר גם אנשים כמונו וגם רכבים כאלו אינם דבר כל כך מצוי בנוף האוראלי-סיבירי…). בהמשך מגיע אדם נוסף ומבקש להצטלם איתנו. התרגלנו כבר לכל התמונת והצילומים. אבל זו היתה תמונה מיוחדת. התברר שהוא יהודי. יהודי זה לעולם לא שמע שיש בית כנסת או רב בעיר. לאחר הסברים ושכנועים קצרים הניח תפילין. בהשגחה פרטית עיכבו אותנו כמה אינם יהודים בכדי שיוכל לפגוש אותנו היהודי על מנת להצטלם. כפי שכבר הבנתם בסוף הוא הצטלם עם התפילין.
תמונה עשירית, סמארה, רוסיה.
מנהג טוב עשינו לנו, שכל ילד או ילדה שביקרו בטנק שלנו קיבל סוכרייה כשרה. כך גם היה עם הילדה שבתמונה מימין (הילד הוא בנו של השליח ר' שניאור רייניץ). אך כשהגשתי לה את הסוכרייה, ושאלתי אותה "מה אומרים?", בעוד אני מחכה ל"ספאסיבה", אני שומע אותה מתחילה "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם…"
