הראשון בהיסטוריה שהתקרב לתורה ולמצוות בתהליך מדוד, תוך מחשבה והתבוננות, היה יתרו. הוא חצה את כל הדרך הארוכה – ממעמדו ככהן מדין ומומחה לכל סוגי הפולחנים של עבודה-זרה, עד למצב שבו פרשה בתורת ה' נוספה בזכותו ונקראת על שמו, "יתרו".
עכשיו, שימו לב לנקודה קטנה ומשמעותית באמצע הדרך: כשהוא שומע על הסוף המר של מצרים, הממלכה העריצה והמרושעת – "ויחד"! שערותיו סמרו ובשרו נעשה חידודין חידודין. צמרמורת חלפה בו על מה שקרה לידידיו משכבר הימים.
הסיבה לכך היא: הסביבה הראשונה בה צמח, פעל וחי – נותרה סביבתו הטבעית. פינה חמה נשארה לו בלב והרגשות שלו עדיין קשורים לגורל ה"בית" הראשון אליו היה שייך, גם אם חלפו שנים ארוכות, במהלכן נוכח מהי האמת ואף שינה את אורחות חייו מקצה לקצה.
חכמי ישראל קוראים לזה: "גירסא דינקותא". החינוך הראשון שניתן לילד, הבית בו גדל והתחנך – יכולים לטעת בו שורשים עם פוטנציאל של קשר נצחי.
ברוח הימים בהם אנו נמצאים – "ראש השנה לאילן" ט"ו בשבט – המשל הטוב ביותר לכך הוא אילן: כשעוסקים בנטיעת אילן, הדבר החשוב ביותר הוא לטעת את השתיל באדמה בצורה יציבה, להשגיח על גדילתו כשהוא עדיין רך ונתון לשינויים. אם יהיה קשור למוט יציב, הוא יגדל ישר ויישאר ישר גם כאשר ענפיו יצמחו לכל עבר והוא יגבה לגובה רב.
אדם שזכה בשנות ילדותו ובצעירותו לבסיס יציב, סביבה תומכת וחמה – כל אלו הופכים חלק נצחי באישיות שלו. ודווקא בתקופה הזו אפשר לשזור בתוך העולם הפנימי והעמוק ביותר של הילד את הערכים שילוו אותו לעולמי עד.
בתלמוד, הוסיפו לרבי יהושע בן חנניא את הכינוי: "אשרי יולדתו", בגלל שממש מגיל ינקות אימו היתה מקפידה להביא אותו אל בית המדרש כדי שיתרגל לקול של לימוד תורה, להמולה השוררת דרך קבע בתוך היכל התורה, וזו תהיה הסביבה הטבעית שלו.
כהורים וכמחנכים, אנו צריכים להזכיר לעצמנו כל יום מחדש: הילד שנמצא תחת אחריותנו. בין אם נרצה ובין אם לא נרצה, יש לנו אחריות על טיפוח הסביבה והענקת הערכים היסודיים, שילוו את הילד הזה לנצח נצחים.
חינוך איכותי שווה כל מאמץ. כל עוד ילד נמצא קרוב אלינו, זה לא מאוחר! אפשר להתחיל מיד עכשיו להשקיע, לשנות את הדרוש שינוי ולשפר את איכות החינוך.
