השבוע נכנסו לחודש שבט המסמל בשמו את ראשי התיבות שנתבשר בשורות טובות. אמן.
חודש שבט הינו החודש האחד עשר למניין החודשים המקראי המתחיל בחודש ניסן והחודש החמישי למניין העברי שאנו מונים מחודש תשרי.
שם החודש 'שבט', כמו שאר שמות החודשים בלוח העברי אינו שם עברי, אלא שם שעלה עם עולי בבל בתקופת שיבת ציון, בתחילת בית שני.
חודש שבט מוזכר במקרא פעם אחת בלבד בספר זכריה (פרק א, פס' ז) "ביום עשרים וארבע לעשתי עשר חודש הוא חודש שבט, בשנה שתים לדריוש, היה דבר ה' אל זכריה בן ברכיהו בן עדוא הנביא לאמר".
מקורו השם 'שבט' הינו בשפה האשורית אולם משמעותו לא ברורה. בעברית, המילה שבט פרושה ענף זמורה, מתאים לתקופה בה מתעוררים העצים לחיים חדשים מתרדמת החורף וענפיהם מתכסים בעלים חדשים. על פי מסורת חז"ל, בחודש זה הביאה היונה אל תיבת נוח את ענף עץ הזית כסימן שקלו המים מעל פני האדמה: "ותבוא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה" (בראשית פרק ח', פס' י''א).
מזלו של החודש הוא דלי מאחר שחודש שבט הוא חודש הגשמים, הבורות מלאים, והדליים בהם שואבים את המים עולים על גדותיהם. על פי הפסוק : "יזל מים מדליו" (במדבר פרק כד', פסוק ז).
לפנינו חלק ממאורעות שהיו אבני דרך בהיסטוריה היהודית הארוכה בחודש שבט:
א' שבט – התחיל משה רבינו לחזור על התורה בפעם האחרונה לפני מותו. במשך 36 ימים הוא חזר על התורה כולה ולימדה לבני ישראל. הוא סיים יום אחד לפני מותו. שחל בז' אדר. "ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל בני ישראל …הואיל משה באר את התורה הזו". (דברים פרק א', פס' ד-ה).
ב' שבט – נפטר המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי. למרות היותו צאצא למשפחת הכהנים שכל בניה מסרו נפשם בעד קדושת התורה – גרם מותו של ינאי לשמחה בקרב היהודים. הסיבה לכך נעוצה בעובדת התקשרותו של המלך ינאי – בשנותיו האחרונות – אל כת הצדוקים. כתוצאה מכך נתגלע קרע בין המלך והחכמים, שאחדים מהם נאלצו לברוח כדי למלט את נפשם.
כשחלה ינאי והרגיש ששעתו מתקרבת, היתה כל "דאגתו" נתונה לכך, שמא ישמחו ויצהלו נתיניו לשמע מותו, על כן ציווה לחבוש בבית הסוהר שבעים חכמים מפורסמים ופקד על ראש המשמר להרגם, ברגע שהוא ימות, כדי שהעם יבכה אותם ולמשקיף מן החוץ ידמה, כי העם מתאבל על מלכו האהוב.
תכנית שטנית זו לא יצאה אל הפועל הודות לשלומית-אלכסנדרה, אשת ינאי, שהיתה אשה יראת שמים, היא לא גילתה ברבים כי ינאי מת, אלא שלחה קודם וציוותה לשחרר את החכמים, כאילו היה זה ינאי ששינה את דעתו. רק לאחר מכן נודע דבר מות המלך העריץ.
ג' שבט תשנ"א (18.1.1991) – החלה התקפת הטילים העיראקית על ישראל. במהלך מבצע "סופה במדבר" היא מלחמת המפרץ בה פעלו כוחות הברית כנגד עיראק.
ד' שבט תשמ"ד (8.1.1984 ) – נפטר ר' ישראל אבו חצירא, הוא ה "באבא סאלי", מגדולי מנהיגי יהדות מרוקו בארץ.
ה' שבט (4.2.1968 ) – הוכרזה כנעדרת הצוללת "דקר" אשר נעלמה בדרכה מבריטניה לישראל, כשעל סיפונה 69 אנשי צוות, השדר האחרון מהצוללת נתקבל בליל ה- 26.1.68.
י' שבט תש"י – יום ההילולא של רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הקודם מליובאוויטש, השישי בשושלת נשיאי חב"ד – רבי יוסף-יצחק שניאורסאהן נ"ע. הרבי הריי"צ התפרסם במיוחד בזכות מסירות-הנפש המופלאה שלו מול המשטר הקומוניסטי העריץ ברוסיה הסובייטית. זו הייתה מסירות-נפש במובן הפשוט ביותר – סיכון החיים למען קיום היהדות. הוא-עצמו, ואלפי חסידיו ושליחיו, סיכנו את חייהם מדי יום ביומו כדי לחנך ילדים ברוח היהדות, להקים מקוואות-טהרה, לקיים בתי-כנסת ולערוך ברית-מילה.
היום הזה קושר שני נשיאי ישראל אלה, שדמותם מסמלת יותר מכול מסירות-נפש שאין לה גבולות.
י''א שבט תשי''א – קיבל את נשיאות חב"ד, רבי מנחם מענדל שניאורסאהן – הוא הרבי מליובאוויטש, נשיא דורנו. חתנו של הרבי יוסף יצחק.
י"א שבט ה'רמ"ח – יום אבל בחיי האנוסים בספרד. רבים מהם נשרפו חיים ע"י האינקוויזיציה שגילתה, כי בסתר הם ממשיכים לשמור אמונים לאמונתם העתיקה, אותה נאלצו לזנוח למראית עין, כתוצאה מעינויים קשים.
י"ב בחודש שבט – ה'רכ"ו (1496), פירסם מלך פורטוגל צו בדבר גירוש היהודים מארצו. היה זה אך שנים מעטות אחרי שרבים ממגורשי ספרד מצאו מקלט במדינה זו, תמורת תשלום סכום כסף.
ט''ו בשבט – ראש השנה לאילנות, הינו אחד מארבעה ראשי שנים המוזכרים במשנה במסכת ראש השנה :"ארבעה ראשי שנים הם באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי, בית הילל אומרים בחמישה עשר בו…" (מסכת ראש השנה פרק א' משנה א).
ט"ו בשבט תש"ט – נוסדה הכנסת – בית הנבחרים והמחוקקים של מדינת ישראל.
י"ח שבט ה'שצ"ט – הועלו 12 יהודים על המוקד במקסיקו, ונשרפו חיים על קידוש השם. פס"ד המוות יצא מהאינקוויזיציה של מקסיקו, שהיתה בימים ההם מושבה ספרדית.
כ' שבט – נולד אשר בן יעקב (אבינו). הוא חי 126 שנים.
כ"ט שבט תשס"ג – אילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון ושאר חברי צוות הקולומביה מצאו את מותם בהתרסקות מעבורת החלל עם כניסתה לכדור הארץ.
כ"ב שבט תשמ"ח – הסתלקות הרבנית חי’ה מושקא – הרבנית חי’ה מושקא ע"ה היתה בתו השני’ה של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ. היא הצטיינה בלמדנות מופלגת, בפיקחות רבה, ובהנהגה מלכותית. חוש ההומור העדין שלה והתחשבותה החמימה בכל פרט, הוקירו אותה בעיני כל. היא נשאה את תפקידה בענווה אמיתית.
כ"ד שבט – ניבא זכריה הנביא נבואת נחמה על ירושלים. דבר זה עודד את רוחה של הגולה בבבל.
כ"ח שבט – (בשנת 3598 לבריאת העולם, 24 שנים לפני מאורעות חנוכה) בא אנטיוכוס בראש חיל גדול לירושלים וניסה ללכדה. אולם הוא קיבל פתאום ידיעות מבשרות רעות מארצו שלו ומיהר להסתלק הביתה. היה זה יום שמחה ליהודים.
כ"ח שבט תשנ"ז – אסון המסוקים , תאונה מבצעית מעל שמי שאר ישוב בה נספו 73 חיילים ואנשי צוות בהתנגשות 2 מסוקים שהובילו בשעת לילה לוחמים למוצבי צה"ל בלבנון.
