בשעה שאתם עורכים את שולחן השבת שלכם ומניחים שמונה או עשר צלחות, מפיות וסכו"ם, במשפחת אוירינג, משכונת שומרי אמונים בירושלים, עורכים ארבעים צלחות וכוסות, ומניחים בצד עוד ארבעים, למשמרת השנייה, שמגיעה בשעה מאוחרת יותר. עד הרגע האחרון אין הם יודעים מי יגיע וכמה יגיעו. הדלת פתוחה ובתשע-עשרה השנים האחרונות לא היו שבת או חג בלי עשרות אורחים שלא הודיעו מראש על בואם.
"את סעודת ליל שבת אנחנו פותחים עם שלושים איש. עד סיומה כבר יושבים ארבעים איש בצפיפות", מתאר בן-ציון אוירינג את שולחן השבת שלו. "זה עניין משפחתי", הוא מסביר בפשטות. "בבית הוריי והורי אשתי היו מארחים ללא הפסקה, ואנחנו ממשיכים את המסורת".
"מאוד פשוט"
איך מתארגנים? "מאוד פשוט", משיב בן-ציון. "אשתי אופה לכל שבת חמישים-שישים חלות. יין יש בשפע, כי אני מייצר אותו בעצמי. לבשל גם אני יודע, ויחדיו אנחנו מכינים כעשרה סוגי סלטים, מבשלים דגים, עופות, מרק וחמין – והשבת מוכנה". באמת פשוט.
קצת לפני שבת מזיזים את הריהוט שבסלון, כדי שיהיה מקום לכולם. במקומם מוצבים שולחנות וספסלים צרים. לאחר תפילת ערבית של ליל שבת מתמלא הבית באורחים מכל גוני האוכלוסייה, מתלמידי ישיבות, המתגעגעים לאוכל ביתי, ועד מי שרוצים לראות לראשונה שבת כהלכתה.
המלצר הראשי
'שלום עליכם' שרים במגוון מבטאים ונוסחים. אחר-כך נפתחת הסעודה. את שולחן השבת מנהלים האורחים. בעל-הבית הוא המלצר הראשי והמעודד את שירת השבת. את סעודת השבת הפרטית הוא אוכל אחר-כך, עם בני-המשפחה, בחדר צדדי, וכך מבטיח שכל תשומת הלב תינתן לאורחים. בין מנה למנה הוא דואג לשיר עם האורחים זמירות שבת.
ומה עושים בשבתות שלאחר לידת אם-המשפחה? "כבר היו דברים מעולם", מחייך בן-ציון. "היה ליל שבת אחד, עם קהל אורחים גדול. לאחר הסעודה נחפזנו לבית-היולדות, והתינוק נולד בשעה טובה ומוצלחת. לקראת הבוקר שבתי הביתה אל האורחים, וניהלתי איתם סעודה חגיגית, כמדי שבת. כך עשינו גם בשבתות שאחרי לידה".
הקב"ה דואג
האם הילדים אינם נדחקים הצידה מפני האורחים? המשפחה מקפידה שהכנסת-האורחים לא תבוא על חשבון הילדים. "אנחנו מוכנים לתרום הכול בעבור הכנסת-אורחים, אבל לא את חינוך הילדים", הוא אומר. "לכן אנחנו אוכלים לבד סעודת שבת, וזה הזמן של הילדים: לספר, להיבחן, להיות במוקד העניינים".
לפרנסתו הוא עובד כמשגיח כשרות. איך מממנים מזה את ההוצאה הכספית האדירה? – "זו שאלה טובה, אבל התשובה ידועה", הוא משיב בנחת. "על הוצאות שבת ויום-טוב הקב"ה אומר 'לווּ עליי ואני פורע'. מהמשכורת שלי אין שום אפשרות לארח ארבעים איש אפילו לשבת אחת, אבל חסדי ה' כי לא תמו. לעיתים נקלעתי לקשיים כלכליים, וכמו שאומרים, אני נוקט את שיטת 'לכתחילה אַריבער'. תשע-עשרה שנה אנחנו מארחים בכל שבת וחג, ומעולם לא חסר דבר על השולחן. הקב"ה דואג".
