בעת האחרונה אנו שומעים על יוזמות רבות שמטרתן לקרב לבבות, לפתח הידברות בין חלקי הציבור ולהעמיק את אחדות העם. אך ככל שמתרבות היוזמות הללו, כן גובר הקיטוב ומתעצם השסע בין חלקי האוכלוסייה. הדברים לא נאמרים כדי לרפות את ידיהם של המנסים לקרב את הלבבות, וברור שהם עושים עבודה חשובה ביותר, אך מצד שני לא צריך להתעלם מהמציאות.
הסיבה לזה היא, שאכן אנחנו חברה במאבק. אם פעם שלטה כאן תרבות אחת וכל השאר קיבלו לכל היותר מעמד של מיעוט נסבל, הרי עתה מתעוררים כל הכוחות הללו ושואפים לטבוע את חותמם על פני החברה. מטבע הדברים, מאבק מעורר התנגדות ועמה באה גם העוינות.
המאבק הזה הוא עובדה קיימת. השאלה היא אם אפשר לייצב בסיס שיחזיק את כולנו גם בעיצומו של המאבק הזה, מבלי שניקרע לגזרים. התשובה היא כן, והבסיס הוא היותנו יהודים. אם כולנו נבין ונחוש שהדבק המלכד את כל בני העם היהודי חזק יותר מהמפריד, נישאר עם אחד ומאוחד למרות ההבדלים.
אתה יהודי
כדי להגיע להכרה זו יש להבין אל-נכון את משמעות הזהות היהודית. רבים נוטים לתרגם את המושג יהודי למערכת של אמונות, מעשים והתנהגויות. מכאן, שמי שאינו עומד בציפיות הללו "הוא לא יהודי בשבילי". אנחנו שומעים התבטאויות כאלה מכיוונים שונים, והצד השווה שבהן, שכל אחד ואחד מגדיר לעצמו התנהגות מסויימת בתור כזו שמוציאה את האדם מכלל ישראל.
יש כאן טעות יסודית. אתה יהודי לא בגלל מה שאתה מאמין, חושב, מדבר או עושה. אתה יהודי בגלל מה שאתה, בגלל עצם מהותך. מבחינה זו, המונח 'יהודי' הוא כמו המונח 'אדם'. גם 'אדם' אינו מתאר מעשים ומחשבות אלא מהות בסיסית שממנה אי- אפשר לברוח. זו גם משמעות המושג 'יהודי'.
נכון, היותך אדם מחייב אותך לשורה של ערכים והתנהגויות. במקרים קיצוניים אפשר לומר על אדם כלשהו שהוא מתנהג כחיה. אבל גם אז יישאר אדם – אדם שמתנהג כחיה. דווקא משום כך אנו מטילים עליו אחריות ומעמידים אותו לדין, שכן לעולם הוא נשאר אדם וחלות עליו החובות המוטלות על אדם.
ברית נצחית
בדיוק כך יש לתפוס את המושג יהודי. בראש ובראשונה זו מהות פנימית שמתארת את האדם עצמו. מי שנולד יהודי – הוא יהודי בעצם מהותו. הוא לא יהודי בגלל מה שהוא חושב ומרגיש ועושה, אלא משום שבמהותו הוא יהודי. לכן לעולם אין בכוחו להינתק מיהדותו, שכן האדם אינו יכול להחליף את מהותו הפנימית.
יהודי יכול להתנהג ולחשוב כגוי, ואז יש לפנינו יהודי שמתנהג כגוי – אבל יהודי! גם מי שפורק מעליו עול תורה ומצוות, נשאר מחובר בטבורו לברית הנצחית שכרת הקב"ה עם העם היהודי במעמד הר-סיני. הוא נשאר יהודי, משום שבעצם מהותו הוא חלק מ"ממלכת כהנים וגוי קדוש". דווקא משום כך קוראת לו התורה לשוב אליה, שכן הוא נשאר תמיד קשור אליה.
זה הבסיס שמאחד את כל בני העם היהודי. אנחנו יכולים לריב ולהתווכח, להיאבק ולהילחם – ועדיין נישאר יהודים, אחים. גם אם איננו יכולים להגיע להסכמה ולהבנה, ואפילו כל אחד חושב על זולתו את הדברים הקשים ביותר, בכל-זאת אנחנו יהודים.
זה הדבר הגדול שהתחולל במעמד הר-סיני – הבחירה שבחר בנו הקב"ה מכל עם ולשון, בחירה שיצרה ברית בלתי-ניתנת לערעור בין עם-ישראל לבין הקב"ה ובין כל בני העם היהודי לדורותיהם. הברית הזאת היא יסוד אחדותנו והיא סוד כוחנו.
