אופטימי או פסימי?

שמחתי לקבל את מכתבך . . בו את כותבת שהנך מרגישה קצת יותר טוב, ותקוותי שמצבה ישתפר מהטבה מועטה להטבה גדולה יותר,

מה שכותבת שכאשר מביטים על העולם ברגש של שמחה, הרי זה (לא כפי הביטוי שאת כותבת) שייתכן שמאחורי הבטה שכזו [של שמחה ואופטימיות] מסתתרים מפני האמת [ה"מרה" של ה"מציאות"],

אלא [האמת היא להיפך, שהמבט על העולם ברגש של שמחה ואופטימיות] זהו אמצעי להקל על החיים במידה גדולה ביותר,

וכפי שידוע מכבר, וגם חכמת הרפואה מכירה בזה יותר ויותר, שכל המצב של האדם, אפילו התגובה הגופנית הפיזית [שלו], והאופן שבו הוא מקבל את התופעות שסביבו, תלויים במידה רבה באדם עצמו, באופן שבו הוא מגיב ומקבל את ההתרחשויות בחייו.

וכמה מפליא הדבר, שמצאנו בין מייסדי שיטת האופטימיות בחיים ('אופטימיזם'), כאלו אנשים שהחיים שלהם היו מלאים בתופעות הנקראות צרות, ובין הפסימיים מוצאים אנשים רבים שאצלם החיים היו טובים ונאים, לא היה חסר להם דבר . . . חוץ משביעות רצון פנימית ושמחה פנימית [שהיתה חסרה להם]

…ולכן, אין כל פלא ש[שיטת ה]חסידות, הגורמת שהדברים הנעלים והטובים יהיו פופולריים, הנה אחד מרעיונות היסוד שלה הוא – שבכל מאורע אפשר למצוא דרך איך לעבוד את השם יתברך, ואשר עבודת השם יתברך צריכה להיעשות בשמחה אמיתית, שאז העבודה היא במלוא המידה.

מקור: תרגום מאגרות קודש חי"א ע' שפג-ד ● מוגש ע"י מכון אור החסידות

מכתב יומי מוקדש לזכות הרה"ח יצחק שי' בן מרת עדינה ולזכות כל משפחתו שיחיו, להצלחה בגשמיות וברוחניות